לוּ יָכְלוּ יָדַי לְהַשִּׁיר עָלִים / פדריקו גרסיה לורקה

Si Mis Manos Pudieran Deshojar / Federico García Lorca

Yo pronuncio tu nombre
En las noches oscuras,
Cuando vienen los astros
A beber en la luna
Y duermen los ramajes
De las frondas ocultas.
Y yo me siento hueco
De pasión y de música.
Loco reloj que canta
Muertas horas antiguas.

Yo pronuncio tu nombre,
En esta noche oscura,
Y tu nombre me suena
Más lejano que nunca.
Más lejano que todas las estrellas
Y más doliente que la mansa lluvia.

¿Te querré como entonces
Alguna vez? ¿Qué culpa
Tiene mi corazón?
Si la niebla se esfuma,
¿Qué otra pasión me espera?
¿Será tranquila y pura?
¡¡Si mis dedos pudieran
Deshojar a la luna!!

10 de Noviembre de 1919 (Granada)

לוּ יָכְלוּ יָדַי לְהַשִּׁיר עָלִים / פדריקו גרסיה לורקה

מספרדית: ערן צלגוב

אֲנִי מְבַטֵּא אֶת שְׁמֵךְ
בַּלֵּילוֹת הָאֲפֵלִים,
עֵת בָּאִים הַכּוֹכָבִים
לִשְׁתּוֹת עִם הַלְּבָנָה
וִישֵׁנִים עַלְעֲלֵי
שְׂרָכִים נִסְתָּרִים.
וַאֲנִי חָשׁ מְרֻקָּן
מִתְּשׁוּקָה וּמִמּוּסִיקָה.
שָׁעוֹן מְשֻׁגָּע שֶׁמְּזַמֵּר
שָׁעוֹת עַתִּיקוֹת מֵתוֹת.

אֲנִי מְבַטֵּא אֶת שְׁמֵךְ,
בְּלַיְלָה אָפֵל זֶה,
וּשְׁמֵךְ נִשְׁמַע לִי
רָחוֹק יוֹתֵר מִתָּמִיד.
רָחוֹק יוֹתֵר מִכָּל הַכּוֹכָבִים
וְכוֹאֵב יוֹתֵר מֵהַגֶּשֶׁם הֶעָדִין.

הַאֶרְצֶה בָּךְ שׁוּב
כְּמוֹ פַּעַם? בַּמֶּה אָשֵׁם
לְבָבִי?
אִם הָעֲרָפֶל נָמוֹג,
אֵיזוֹ תְּשׁוּקָה אַחֶרֶת מְצַפָּה לִי?
שֶׁתְּהֵא שְׁקֵטָה וּטְהוֹרָה?
לוּ יָכְלוּ אֶצְבְּעוֹתַי
לְהַשִּׁיר אֶת הַלְּבָנָה!!

10 לנובמבר 1919 (גרנדה)