Author: ערן צלגוב

Federico García Lorca – Tres Poemas

בספרדית ובתרגום חדש לעברית
en Español y en traducción nueva al Hebreo

לוּ יָכְלוּ יָדַי לְהַשִּׁיר עָלִים
Si Mis Manos Pudieran Deshojar

שִׁיר קָטָן לִתְשׁוּקָה רִאשׁוֹנָה
Cancioncilla Del Primer Deseo

סֶרֶנָדָה
Serenata

מבוא

פדריקו גרסיה-לורקה נולד ב-5 ביוני 1898 בפואנטה וקרוס (Fuente Vaqueros), עיירה קטנה, המרוחקת שבעה קילומטר בלבד מגרנדה שבספרד ונרצח על-ידי תומכי פרנקו ב-19 לאוגוסט, 38 שנים אחר-כך. משורר, מלחין ומחזאי, שעיקר תהילתו באה לו משירתו המתובלת אמונות עממיות ונטייה לרומנטיקה סוריאליסטית. בחייו וביצירתו מחה על שמרנותה ונוקשותה של החברה הקתולית והתמרד כנגד הדיכוי הפוליטי בספרד. לורקה נולד למשפחה אנדלוסית ותיקה: אביו, פדריקו גרסיה רודריגז, היה חוואי מבוסס ואימו, ויסנטה לורקה רומרו, שאותה העריץ כל ימיו, היתה פסנתרנית מחוננת שהורישה לו את הכישרון המוסיקלי אותו פיתח במהלך חייו בהדרכת סנדקו, מנואל דה-פאיה.

Serenata / Federico García Lorca

Homenaje a Lope de Vega

Por las orillas del río
se está la noche mojando
y en los pechos de Lolita
se mueren de amor los ramos.

Se mueren de amor los ramos.

La noche canta desnuda
sobre los puentes de marzo.
Lolita lava su cuerpo
con agua salobre y nardos.

Se mueren de amor los ramos.

La noche de anís y plata
relumbra por los tejados.
Plata de arroyos y espejos.
Anís de tus muslos blancos.

Se mueren de amor los ramos.

סֶרֶנָדָה / פדריקו גרסיה לורקה

מספרדית: ערן צלגוב

מחווה ללופּה דה-וגה

עַל גְּדוֹת הַנָּהָר
הַלַּיְלָה נִרְטָב.
וּבֵין שָׁדֶיהָ שֶׁל לוֹלִיטָה
הָעֲנָפִים מֵתִים מֵאַהֲבָה.

Cancioncilla Del Primer Deseo / Federico García Lorca

  En la mañana verde,
quería ser corazón.
Corazón.

  Y en la tarde madura
quería ser ruiseñor.
Ruiseñor.

  (Alma,
ponte color de naranja.
Alma,
ponte color de amor)

  En la mañana viva,
yo quería ser yo.
Corazón.

  Y en la tarde caída
quería ser mi voz.
Ruiseñor.

  ¡Alma,
ponte color naranja!
¡Alma,
ponte color de amor!

שִׁיר קָטָן לִתְשׁוּקָה רִאשׁוֹנָה / פדריקו גרסיה לורקה

מספרדית: ערן צלגוב

עִם הַבֹּקֶר הַיָּרֹק
רָצִיתִי לִהְיוֹת לֵב.
לֵב.

וְעִם הָעֶרֶב הַבָּשֵׁל,
רָצִיתִי לִהְיוֹת זָמִיר.
זָמִיר.

Si Mis Manos Pudieran Deshojar / Federico García Lorca

Yo pronuncio tu nombre
En las noches oscuras,
Cuando vienen los astros
A beber en la luna
Y duermen los ramajes
De las frondas ocultas.
Y yo me siento hueco
De pasión y de música.
Loco reloj que canta
Muertas horas antiguas.

Yo pronuncio tu nombre,
En esta noche oscura,
Y tu nombre me suena
Más lejano que nunca.
Más lejano que todas las estrellas
Y más doliente que la mansa lluvia.

¿Te querré como entonces
Alguna vez? ¿Qué culpa
Tiene mi corazón?
Si la niebla se esfuma,
¿Qué otra pasión me espera?
¿Será tranquila y pura?
¡¡Si mis dedos pudieran
Deshojar a la luna!!