EL SáTIRO BLANCO
Federico García Lorca

Sobre narcisos inmortales
dormía el sátiro blanco.

Enormes cuernos de cristal
virginizaban su ancha frente.

El sol, como un dragón vencido,
lamía sus largas manos de doncella.

Flotando sobre el río del amor,
todas las ninfas muertas desfilaban.

El corazón del sátiro en el viento
se oreaba de viejas tempestades.

La siringa en el suelo era una fuente
con siete azules caños cristalinos.


גיליון 5
4/2010


הסטיר הלבן / פדריקו גרסיה לורקה
(מספרדית: רקפת א. ידידיה)

עַל נַרְקִיסִים בְּנֵי אַלְמָוֶת
נָם הַסָּטִיר הַלָּבָן.

קַרְנֵי בְּדֹלַח כַּבִּירוֹת
הֵשִׁיבוּ תֹּם לְמִצְחוֹ הָרָחָב.

הַשֶּׁמֶשׁ, כִּדְרָקוֹן מוּבָס,
לִקֵּק יָדָיו הַגְּדוֹלוֹת הַבְּתוּלִיּוֹת.

צָפוֹת עַל נְהַר הָאַהֲבָה,
צָעֲדוּ הַנִּימְפוֹת הַמֵּתוֹת כֻּלָּן.

לִבּוֹ שֶׁל הַסָּטִיר בָּרוּחַ
יָבַשׁ בְּסוּפוֹת שֶׁל יָמִים עָבָרוּ.

חֲלִיל הָרוֹעִים שֶׁעַל הָאֲדָמָה הָיָה
                                                מִזְרָקָה
עִם שִׁבְעָה קְנֵי-בְּדֹלַח כְּחֻלִּים.


El Sátiro Blanco by Federico García Lorca © Herederos de Federico García Lorca. from Obras Completas (Galaxia/Gutenberg, 1996 edition)
Hebrew Translation by Raqefet A. Yedidia © Raqefet A. Yedidia and Herederos de Federico García Lorca. All rights reserved. For information regarding rights and permissions, please contact lorca@artslaw.co.uk or William Peter Kosmas, Esq., 8 Franklin Square, London W14 9UU.



 

עטיפת הספר 'עשב הזמן'
הממלכה הקסומה
גילית חומסקי על נורית זרחי


"הַגְּבָרוֹת בְּמַדֵּי מַלְאָכִים וּמַחְבְּטֵי טֶנִיס.
וַדַּאי כֻּלָּן רוֹצוֹת לַחֲטֹף אוֹתוֹ מִמֶּנִּי.
קְלִימֵרָה, קְלִימֵרָה, מְנִיעוֹת רָאשִׁים עַלִּיזִים.
בַּבְּרֵכָה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ מְרַצְּדִים הַמַּיִם,
כְּחֻלֵי בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי כְּשַׁלְַדָּג, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה הָאֹשֶׁר
מֵעַצְמוֹ וּלְלֹא מַאֲמָץ, כָּכָה חוֹשֵׁב הַצּוֹפֶה מֵעֵבֶר לְקִיר הַזְּכוּכִית"

(נורית זרחי, "מסע הדבש של השלדג" עשב הזמן, עמ' 62)

קיר הזכוכית ואחותו תקרת הזכוכית משמשים בדרך כלל כסמל דיכוי, לחוסר הבנה, לבדידות. יכול להיות שגם זרחי נתקלת באחד כזה בבואה להיות כלה או משוררת מכוננת. לחלל הציבורי חוקים משלו. אך בכל זאת, שני דברים אי אפשר לקחת ממנה: את ההכרה הממסדית ואת היותה ציידת רגעים חדת אבחנה. ירח הדבש של השלדג יקסום גם לאלה שאינם מסתדרים בהכרח עם תקרות נוזלות ופיות במרק. התמזל מזלן של חריקות קטנות שתשקיף עליהן חמלה של משוררת. כך מסכמת האישה שאוהבת מילים כמו את החיים עצמם.
עטיפת הספר 'אהבה מטרידה'
"אמליה הייתה, אני אמליה"
יעל דין בן-עברי על אלנה פרנטה


"אותה אצבע פצועה של אמי, שהמחט ניקבה כשעוד לא היתה בת עשר, מוכרת לי יותר מאצבעותיי שלי... זמן רב השתוקקתי ללקק ולמצוץ אותה, יותר מאשר את פטמותיה... תכננתי גם אני לנקב את הציפורן שלי, כדי לגרום לה להבין שמסוכן לשלול ממני את שאין לי" (אלנה פרנטה, אהבה מטרידה, עמ' 74)

היעדרו של פתרון מוחלט ואי-דבקות בתיאוריה אחת, פוערת פערים ספרותיים נרחבים שאותם נוכל להשלים כרצוננו ומותירה אותנו תמידית על סף הפענוח, אך כאשר סוף-סוף מתרחש אותו הפענוח, הוא כלל אינו פורס את אשר הוצג כראוי לפענוח, אלא מציג אמת מטרידה וחבויה הקשורה בעברן של הדמויות. מעבר לכך, מסע ההתחקות אחר סיבת מותה של האם הופך למסע היזכרות מרתק, המערבב באופן בלתי ניתן להפרדה כמעט את אירועי ההווה עם אירועי העבר. האמת אותה חושפת דליה טיפין-טיפין, אינה אמת יציבה ומובהקת: מספיקה דריכה קלה של דליה והיא עצמה ממוטטת את מגדל העובדות ומרכיבה אותו מחדש באופן קצת שונה, מה שאינו מפליא לאור יחסה האמביוולנטי אל אמה.
עטיפת הספר 'ונהר הירקון יוצא מעדן'
החיים שמתחת לחיים
יואב איתמר על פיצ'י יהורם בן מאיר


"וְסָב אֲנִי הוֹלֵךְ סוֹבֵב/עַל סְבִיבוֹתַי/סַבָּא יֶלֶד חָלוּל וּפָנוּי/אֶל מַחְלוּל אֶל נָהָר כְּבָר אֶל שֶׁבַע טַחֲנוֹת/מָנוּי עִמִּי לָלֶכֶת אֶל מַמְלֶכֶת חוֹל וְיָם וְקַיָּם/מְיַחֶלֶת אֶל נֹחַם וּתְכֵלֶת אֶל מַחֲנוֹת הַטּוֹבִים/לֹא הַכֹּל הוֹלֵךְ/אַחֲרַי מוּלֵךְ קוֹל/מַחְלוּל"
(פיצ'י יהורם בן מאיר, "ילד סב", ונהר הירקון יוצא מעדן, ע"מ 83-85)

המשורר המתבונן מונע מכוח הציווי "לֶךְ לְךָ יוֹרָם" לחזור אל זיכרונותיו ואל ההיסטוריה של הספרות העברית, להוציא משם את אותן פנינים המתגוללות באפר ולהוכיח את הרלוונטיות של הקודש ושל החול, של הנשגב ושל המיני והארצי, לשבץ במצלולים פשוטים ונוחים לקריאה, מטען שכדאי להתעמק בו.

ספרו האחרון ונהר הירקון יוצא מעדן כאילו מסכם את כל הנושאים התמטיים והשיריים שבהם עסק פיצ'י לאורך השנים. השם עצמו מסכם היבטים חשובים בשירתו: האהבה שלו לשכונת ילדותו שאיננה עוד – שכונת מחלול בתל-אביב, הנופך הרליגיוזי של שירתו ואהבתו הגדולה לטבע.
עטיפת הספר 'נקודתיים'
מילה אישית מהמחברת
גילית חומסקי על ויסלבה שימבורסקה


"לֹא הָיָה חָסֵר הַרְבֵּה/ שֶׁאִמִּי תִּנָּשֵׂא/ לַאֲדוֹן זְבִּיגְנְייב בּ. מִזְּדוּנְסְקָה ווֹלָה./ וְלוּ נוֹלְדָה לָהֶם בַּת – זֹאת לֹא הָיִיתִי אֲנִי./ אוּלַי בַּעֲלַת זִכָּרוֹן טוֹב יוֹתֵר לְשֵׁמוֹת וּלְפָנִים,/ וּלְכָל מַנְגִּינָה שֶׁנִּשְׁמְעָה רַק פַּעַם אַחַת./ לֹא טוֹעָה בְּזִהוּי צִפֳּרִים./ צִיּוּנֶיהָ בְּפִיזִיקָה וּבְכִימְיָה מְעֻלִּים,/ אַךְ טוֹבִים פָּחוֹת בְּפּוֹלָנִית,/ וְעִם זֹאת כּוֹתֶבֶת בַּסֵּתֶר שִׁירִים/ מְעַנְיְנִים בְּהַרְבֵּה מִשֶּׁלִּי.// לֹא הָיָה חָסֵר הַרְבֵּה/ שֶׁבְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יִשָּׂא אָבִי/ אֶת הָעַלְמָה יַדְוִיגָה ר. מִזָּקוֹפָּנֶה./ וְלוּ נוֹלְדָה לָהֶם בַּת – זֹאת לֹא הָיִיתִי אֲנִי." (ויסלבה שימבורסקה, "הֶעדר", נקודתיים, עמ' 7)

לפני די הרבה שנים ויסלבה שימבורסקה היתה הסוד שלי. או ככה לפחות חשבתי. הייתי בת 15 והאינטרנט עוד היה אגדה מקרטעת, היה קהל כל כך קטן בערבים שרפי וייכרט ארגן בבית הסופר בתל אביב. הוקסמתי מהמילים הפשוטות החכמות (וגם, יש להודות, מהמתרגם הכריזמטי) ובו זמנית הייתי משוכנעת שאף אחד חוץ ממני לא מתעניין. כי לא היו בשירי המשוררת הפולנייה הזקנה להטוטי מילים, דרמות נשגבות ומשפטים מסובכים. היא הייתה פשוטה, כמעט ילדותית, והעזה לדבר על דברים בנאליים. לא היתה בה שום התערטלות מזיעה-בעיקר-ממאמץ שפגשתי בערבים אחרים בתל אביב, צניעותה החייכנית-רומזנית דיברה היישר אל תלמידת האולפנה שהייתי. יכולתי להבין ולהתרגש ולא להתבייש, היה בזה משהו כובש שלא העזתי לכנות עמוק.
עטיפת הספר 'גבינה הולנדית'
גבינה הולנדית, זהות אישית
חמוטל ילין על וילם אלסחוט


"אמר ומיד פינה לי מקום, כדי שאוכל – זו הפעם הראשונה – לשבת ביניהם. עד עכשיו הייתי מתיישב תמיד בפינה, בקצה השולחן הארוך, כך שלא יכלו להביט בי בלי לפנות לאחור, מאחר שמתוך נימוס נהגו לשבת באלכסון, כשפניהם אל המארח.
ולראשונה גם נעצתי את אגודלַי בכיסי מקטורני ותופפתי באצבעותי על בטני בקצב של מארש, כאדם מן היישוב. הדבר לא נעלם מעיניו של וַן סְחוֹנְבֵּייקֶה, שחייך אלי בשביעות רצון.
העובדה שהשיחה נסבה מיד על ענייני עסקים הוכיחה לי שהם מתחילים להתייחס אלי ברצינות."
(וילם אלסחוט, גבינה הולנדית, עמ' 53)

אך על אף מה שנדמה לנו לפעמים, גם אנו, החיים בתקופה שהעלתה על נס את האינדיבידואליזם ושבין הערכים המרכזיים בה נמנים הגשמה עצמית, קבלה עצמית ורב-גוניות, שבויים בתפיסות השולטות בחיי הדמויות ביצירות אלו. גם אנו, כמו וַן סְחוֹנְבֵּייקֶה וחבריו, מתייחסים לבגדים, למכוניות, להשקעות נדל"ן, למקומות בילוי ולתחומי עיסוק כמדדים מרכזיים בתפיסה שלנו את עצמנו ואת הסובבים אותנו. בתקופה שאנו שרויים בה כעת, תקופה של משבר כלכלי כלל-עולמי, גלי פיטורים ואבטלה הולכת וגוברת, חשוב במיוחד לזכור זאת ולהבין מה עשויות להיות השלכות הדבר.
עטיפת הספר 'מהתחלה'
דרך של אלף מילים
יואב איתמר על בעז ערפלי


"מה שמעניק לסיפורי ברנר את גדולתם ואת שלמותם, זו ההתמודדות עם שאלות קיומיות שבעומקם... מהו העולם ומהו האדם?... איך לחיות מה לעשות? מהי אמת ומהו שקר ואיך מבחינים ביניהם? וגם: מהו סיפור ומהי ספרות, איך לכתוב אותם, ומה לעשות בעולם אשר כזה." (בעז ערפלי, מהתחלה, עמ' 11)

"חפץ מדגיש שאין הוא מייצג 'פילוסופיה' או 'אובייקטיביות' כלשהי... אלא מדבר בשם עצמו, בשם הסובייקטיביות שלו, סובייקטיביות של מי שהתנסה בתחתיות של הקיום... אבל גם יחסו השלילי להכללות ולשיטות מחשבה, ולעגו לבעליהן, וגם השבחים שהוא חולק ללקחים שלמד מניסיונו הקשה, ופרדוקסאלית, גם דבקותו באי-רציונאליות ובסובייקטיביות הנזכרות, מתארגנות ברמה של המספר המובלע למבנה מחשבתי בהיר למדי." (בעז ערפלי, מהתחלה, עמ' 417)

הדיון הקיומי של ערפלי ברומן שכול וכישלון מעמיק ומפרה. אבל, כדי ליהנות ממנו נדרש ידע מוקדם בנבכי התיאוריות הפילוסופיות האקסזיסצנטיאליסטיות. מי שמצוי בהן, יוכל להתענג על הניתוח המפורט של הרומן ועל הקישורים בין היסודות הקיומיים שברומן ליסודות האחרים, התיאורטיים והסגנוניים. עם זאת, אינני חושב שבעז ערפלי מציג זוויות חדשות לפרשנות זו ובמקרים רבים ההנאה מן הניתוח שלו נפגמת בגלל ניסוחים מסורבלים וקיטוע של רעיונות. לכאורה, נראה שהרצון של ערפלי לשלב את הקריאה הקיומית עם איזושהי 'קריאה מהתחלה' פוגמת ברצינות הדיון ההגותי וזאת משום שכדי להקל על הקורא כביכול, הוא כאמור מפזר את הרעיונות השונים ולא מפתח דיון מעמיק. כך יוצא שהקורא מטיב הלכת נותר עם חצי תאוותו בידו ואילו הקורא החדש נאלץ להתמודד עם דיון הגדול עליו בכמה מידות.
לדף הבית

 

   
מי אנחנו | הנחיות להגשת חומר | הצטרפות לרשימת התפוצה | תנאי שימוש | צור קשר | חיפוש | ארכיון
האתר מופעל ע"י שחרזדה הוצאה לאור.‏ 2005-2006 © כל הזכויות שמורות.‏