הלילה לא ירד לעולם

פדריקו גרסיה לורקה – שלושה שירים

Federico García Lorca – Tres Poemas

בספרדית ובתרגום חדש לעברית
en Español y en traducción nueva al Hebreo

מבוא

פדריקו גרסיה-לורקה נולד ב-5 ביוני 1898 בפואנטה וקרוס (Fuente Vaqueros), עיירה קטנה, המרוחקת שבעה קילומטר בלבד מגרנדה שבספרד ונרצח על-ידי תומכי פרנקו ב-19 לאוגוסט, 38 שנים אחר-כך. משורר, מלחין ומחזאי, שעיקר תהילתו באה לו משירתו המתובלת אמונות עממיות ונטייה לרומנטיקה סוריאליסטית. בחייו וביצירתו מחה על שמרנותה ונוקשותה של החברה הקתולית והתמרד כנגד הדיכוי הפוליטי בספרד. לורקה נולד למשפחה אנדלוסית ותיקה: אביו, פדריקו גרסיה רודריגז, היה חוואי מבוסס ואימו, ויסנטה לורקה רומרו, שאותה העריץ כל ימיו, היתה פסנתרנית מחוננת שהורישה לו את הכישרון המוסיקלי אותו פיתח במהלך חייו בהדרכת סנדקו, מנואל דה-פאיה.

את ילדותו ונעוריו העביר לורקה בחברת אחיותיו ואחיו בלימודים בבית הספר המחוזי שם ספג את האווירה המקומית שכה ניכרת בשירתו, ובהמשך המשיך ללימודי משפטים, ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת גרנדה. בשנת 1917, יצא לורקה למסע בקסטיליה עם המרצה הנערץ עליו, מרטין דומינגז ברואטה, ועם חבר תלמידים ובעקבותיו פרסם את ספרו Impresiones y Viajes ('רשמים ומסעות' – 1918), התרשמותו של צעיר רגיש ומלנכולי בפרוזה לירית ומצטנעת. הספר זכה לתשומת לב הביקורת אך להצלחה מועטת בלבד.

ב-1919, בהמלצת מרצה אחר, יצא באישור הוריו למדריד, שם חי ב-15 השנים הבאות, עם הפוגות קצרות בהן שהה במחוזותיה השונים של ספרד. באוניברסיטת מדריד, הכיר את רעיו סלבדור דאלי ולואיס בוניואל, שתקצר היריעה מלמנות את ההשפעה הדדית שלהם אחד על רעהו. החל מתקופה זו, מתחילות לצוץ שמועות על נטייתו המינית של לורקה, דבר שככל הנראה גרם לו להתקפי דיכאון ולהסתגרויות ממושכות. עם הוויתור על החיים האקדמיים, לורקה הקדיש את עצמו יותר ויותר ליצירתו הספרותית. לורקה ארגן הופעות תיאטרון, נדד ברחבי קסטיליה וקרא את שיריו בציבור תוך שהוא מלקט בדרכו פולקלור מקומי וסיפורים עממיים, שהופיעו אחר-כך בשיריו, במפורש או במרומז.

הפרי הראשון של תקופה סוערת זו ניכר בספרו החשוב הראשון שפורסם ב-1921, Libro de Poemas (ספר השירים), בו הצליח לורקה לרקוח שילוב מרתק של אמונות עממיות עם עולם ילדותו בשפה מודרנית ונגישה כאחד. מספר זה לקוח השיר הראשון המוגש בזאת – לו יכלו ידי להשיר עלים. תוצר אחר של תקופה זו, שעורר סערה לא קטנה במדריד של שנות ה-20, הוא מחזה הפסטיש – El Maleficio de la Mariposa ('קללת הפרפר', 1919-20).

ב-1922, בעידוד מוריו, ארגן לורקה עם דה-פאיה את פסטיבל Cante Jondo הראשון באלהמברה, פסטיבל חובבים למוזיקת פלמנקו, סוג פופולרי של מוזיקה אנדלוסית, בו השתתפו טובי הזמרים הווקאלים והגיטריסטים של התקופה. בתקופה זו, הגיעה שירתו של לורקה לאחד משיאיה, ולמרות שהקובץ הנושא שם זה (היינו: El Poema del Cante Jondo – 'שירת קנטה חונדו') פורסם כמעט עשור אחר-כך, הסגנון ניכר כבר בקבצים מוקדמים יותר כמו Canciones ('שירים', מלגה, 1927), שממנו לקוחים השירים 'שׁיר קטן שׁל תּשׁוקה ראשׁונה' ו'סרנדה' המוגשים בזאת, ו-Romancero Gitano ('רומנסרו צועני', מדריד, 1928).

אולם בטרם זכה להצלחה מסחררת עם 'רומנסרו צועני', לורקה זכה להפגין את כישרונו בעוד שני תחומים: ציור – תערוכה חגיגית מיצירותיו הוצגה בברצלונה בשנת 1927, ומחזאות – מחזהו Mariana Pineda (מריאנה פיאנדה) הופק בהצלחה וזכה לתשואות במדריד. ציוריו המתקרבים לסוריאליזם עדין מחד ולתמימות ילדותית, שלא נאמר מתיילדת, מאידך, זכו לתשומת לבו של ידידו בקרוב, סלבדור דאלי, שדאג לפרסמו בפאריס.  בין השנים 1929 ו-1930, התגורר לורקה בניו-יורק ולמד באוניברסיטת קולומביה. לורקה התרשם עמוקות מתרבות השחורים באמריקה ומצא דמיון רב בין הצבעוניות שבה לפולקלור של מחוזות ילדותו. בשל כך, נהג להסתובב ממושכות בשכונות השחורות של הארלם. לורקה אף התרשם לטובה מהדמוקרטיה, אולם נחרד מניצול השחורים ומהמסחור בחברה האמריקאית ותפיסתו הסוציאליסטית התחדדה אף יותר. באותן שנים, מופיעים שיריו לראשונה באנגלית במגזין Alhambra ('אלהמברה') וזוכים לביקורות חיוביות. בזמן שהותו בארצות הברית, נהנה לורקה מחברתם של משוררים הומוסקסואלים כדוגמת הארט קריין. ב-1940, לאחר מותו, יצא לאור קובץ שיריו מתקופה זו Poeta en Nueva York (משורר בניו-יורק), המכיל לא מעט רמיזות מפורשות לנטייתו המינית.

בסוף שנת 1930, אחרי שהות קצרה בקובה ובמקסיקו חוזר לורקה למולדתו, זמן קצר לאחר ההכרזה על כינון רפובליקת ספרד. בנובמבר 1931, הקים משרד החינוך הספרדי את התיאטרון האוניברסיטאי La Barraca ('הבקתה') במדריד, במטרה לחשוף את ההמונים לפרשנויות מודרניות רדיקליות של התיאטרון הספרדי הקלאסי: התיאטרון סייר באזורים הכפריים של ספרד והציג על במות מאולתרות בכיכר העיר. לורקה מונה למנהל מפעל זה ומחזותיו שהועלו שם זכו לביקורות נלהבות, ששיאם עם מחזהו מ-1933, Amor de Don Perlimpín con Belisa en su jardín (אהבתו של דון פרלימפין לבליסה בגנם). מחזה זה הועלה שנתיים אחר-כך על במות ניו-יורק מול קהל נבוך ומזועזע.

בין השנים 1933 ו-1934, לורקה מסייר בארגנטינה ובאורוגוואי, שם הוא מרצה, מקריא משיריו ומעלה את מחזותיו – לעיתים בעזרת בובות – עבור ידידיו, מוקיריו ומעריציו. בשובו הוא מסיים את הטרגדיה-הקומית שלו Yerma (ירמה), שניכר שהושפעה מחוויותיו במסע. 'ירמה' הוא חלק אחד מטרילוגית המחזות המפורסמת, עליה נימנים גם המחזות Bodas de Sangre (חתונת דמים, 1933) ומחזהו המפורסם מכולם של לורקה La Case de Bernarda Alba (בית ברנרדה אלבה, 1936).

בשנת 1936, עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, לורקה שהה במחוז ילדותו, למרות שהיה מודע לסכנה הטמונה לו שם כפעיל סוציאליסט מוצהר במחוז שמרני זה. לקראת סוף יולי, עת ביקר אצל ידידו, הוא נעצר עם מספר חברים על-ידי חיילים מנאמניו של פרנקו. אחרי מספר שבועות בכלא, נלקח לורקה "לבקר" את גיסו הסוציאליסט, ראש העיר לשעבר של גרנדה שנרצח מספר ימים קודם לכן. כשהגיעו אל בית הקברות, פקדו החיילים על לורקה לצאת את הרכב, שם היכו אותו עד אובדן הכרה ואז ניקבו את גופו בכדורים. מיד לאחר מכן, ספריו נשרפו בכיכר העיר ונאסרו לקריאה כל תקופת שלטונו של פרנקו.

כך הגיעה לסיומה הטרגי הקריירה המפוארת של אחד מקולותיה האותנטיים והמעניינים ביותר של ספרד המודרנית. כיום, פסלו של לורקה מוצב באחת מכיכרותיה המרכזיות של מדריד, אולם כפי שמציין ההוגה המדיני דיוויד קרוקר, לורקה עדיין מהווה סימן להתמודדות עם העבר הסוער של ספרד המודרנית: "כל יום, איש שמאל מניח על צוואר הפסל מטפחת אדומה ואיש ימין בא ומסירה מייד לאחר מכן."

הערה:
בעיה ידועה בה נתקל מתרגם לעברית היא בצורך להפוך צורת ביטוי חסרת הגדרה ג'נדרית (שבשפות כמו ספרדית ואנגלית) לטקסט בעל אוריינטציה ג'נדרית מובהקת, שהעברית מעצם טבעה כופה. הדבר בעייתי במיוחד כשמדובר בשירים של משוררים בעלי נטיות מיניות 'לא מקובלות' – כלומר משוררים הומוסקסואלים ששיריהם יכולים לפנות הן לאהוב והן לאהובה. כבתרגומי שייקספיר לעברית, נבחר תרגום ללשון אהוב לאהובה, בעיקר מן הסיבה הפשוטה שקוראיו של לורקה (אולי למעט החוג המצומצם המקורב אליו), הבינו כך את שיריו, בתקופה ובמקום שבהם לא נכתבה ספרות שהיא בבירור הומוסקסואלית. בהתחשב במה שאנו יודעים היום על נטיותיו המיניות של לורקה, אפשר לקרוא את השירים גם בלשון אהוב לאהוב.

מאת

ערן צלגוב

ערן צלגוב

עורך משותף בהוצאת רעב ובכתב העת דקה.

תגובות פייסבוק

תגובות שחרזדה (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.