ים המאירי בשיחה עם עמי פייצ'ביץ על מה שבין מזרח ומערב
זוהי תקופה שבה מטילים עלינו להגדיר בעצמנו מי אנחנו. לכאורה, אין דבר נפלא מזה. אולם, עלינו להישמע או בעצם לנווט בוירטואוזיות כמעט בלתי אפשרית בין המון נרטיבים שאינם מניחים לנו להתחמק מהם. עמי פייצ'ביץ, שחש שהדימויים המערביים מהם אנו ניזונים אינם מייצגים בעצם את המציאות בה אנו חיים, פנה לחקור מסורת אמנותית רחוקה, המסורת היפנית. בתחילה הוא בחר לעמת את הטכניקה העדינה והמתוחכמת של צבעי המים, המזוהה עם מסורת זו, עם תיאורים של סצנות מיניות ופרברטיות. כך בתערוכתו האחרונה ("צוות חדש", גלריה טל-אסתר, 2004), הציג בין היתר שרשרת גברים המחוברים זה לזה באיבר מינם הזקור, שורות של נשים עירומות המצטופפות על דף ואורגיות נשיות וגבריות אלימות. בהמשך החל גם להתכתב עם הדימויים היפנים המסורתיים.