על "קוולריה רוסטיקנה" ו"פליאצ'י" באופרה הישראלית
שתי האופרות שהוצגו בפנינו הערב עוסקות בנושא של בעל מקורנן שרוצח. בקוולריה רוסטיקנה הבעל המקורנן רוצח את המאהב ואילו בפליאצ'י הוא רוצח הן את האשה והן את המאהב. אך הסיפורים שונים מאוד באופיים, כפי שאף מדגישה הפקה זו (שנוצרה במקור לתיאטרון ריאל במדריד) בעיצוב האמנותי השונה מאוד שניתן לכל יצירה – למרות שבעיקרון שתי העלילות יכלו להשתמש באותו סט.
בסיכומו של דבר, צפוי לצופים ערב דחוס ומעורר מחשבה. למרות שלא אהבנו את הפיצול של פליאצ'י וההפקה של קוולריה היתה קצת מוזרה ומונוטונית, אלו לא הצליחו לקלקל את הנאתנו משתי היצירות העל-זמניות האלו, במיוחד בשל הביצועים המרגשים של הסופרן עדית זמיר (סנטוצה), הטנור קאמן צאנב (טורידו) והמקהלה בקוולריה רוסטיקנה, הבריטון יונוט פאסקו (טוניו) בפרולוג, והסופרן אינה דוקץ' (נדה) והטנור יותם כהן (קניו) בפליאצ'י. גם הניצוח של דיוויד שטרן היה סוחף.
ומי עדיין יכול לצחוק מליצנים? אולי לא צריך לבקש לצחוק מליצנים. אולי במקום שהליצנים הם לא גרוטסקה, משום שהגרוטסקה פושה בכל, הגיע הזמן שיתייחסו לליצנים כמו לבני אדם. (5/12/11)
