רקפת א. ידידיה מראיינת את מאיר פיצ'חדזה
בחרנו להביא לפניכם גרסה לא מעובדת, פרגמנטים של שיחות, ללא הסברים וללא דברי פתיחה, ולתת לדברים לדבר בעד עצמם. בשל אורכו של הראיון, חילקנו אותו לכמה דפי אינטרנט באופן שרירותי לגמרי, כאשר כל אחד כולל פרגמנט אחד או כמה. כפי שתיווכחו לדעת, סדר הקריאה אינו משנה. (לניווט בראיון לחצו על הקישורים תחת בתפריט העליון)
Sobre narcisos inmortales
dormía el sátiro blanco.
Enormes cuernos de cristal
virginizaban su ancha frente.
El sol, como un dragón vencido,
lamía sus largas manos de doncella.
Flotando sobre el río del amor,
todas las ninfas muertas desfilaban.
El corazón del sátiro en el viento
se oreaba de viejas tempestades.
La siringa en el suelo era una fuente
con siete azules caños cristalinos.
עַל נַרְקִיסִים בְּנֵי אַלְמָוֶת
נָם הַסָּטִיר הַלָּבָן.
קַרְנֵי בְּדֹלַח כַּבִּירוֹת
הֵשִׁיבוּ תֹּם לְמִצְחוֹ הָרָחָב.
