תוכן מדור
- גיליון 5 -
09/2009


מצלמה

Dory Trupin
צילום: אייל בן עברי
יעל דין
בן-עברי


משוררת וסופרת.

ילידת 1980.

בוגרת אוניברסיטת חיפה בספרות השוואתית ובארכיאולוגיה.

מתגוררת בגבעתיים.

לדף הבית

עוד במדור:

עוד מאת יעל דין בן עברי:
 

מה קורה כשאדם מגלה פתאום שהוא דמות שולית בסיפור האהבה הזה וכי כל השנים שבהן ניהל דיאלוגים עמוסים וסחב רגשות זוגיים מתנפצות כשדלת אחת קטנה נפתחת. כאילו הוסר מחסום העיניים של הסוסים, זה שמונע מהם להביט לצדדים ומושך אותם בדהירה פראית קדימה וקדימה. לאותו סיפור נפתח נוף עוצר נשימה, בלתי מוגבל, כזה שבו הד נשימתך מתערפל בעננה לבנבנה ומתערסל הלאה. את יושבת בשירותים, ממלמלת החוצה שרידי משפט אחרונים מאותו דיאלוג ארוך שנים שאת מנהלת, האסלה הקרה מתחממת לאיטה תחת ירכיך העירומות. אותן מילים חסרות משמעות נופחות בפניך, "היא ממש דומה לך". חישובים אינסופיים מתחילים לזמזם מאחורי מסך העיניים, טרטורי בהלה מעלים ומורידים את המצלמה ממיקודה הרגיל בך. העדשה מתערפלת, המיקוד נושם מחדש וכשפכפוך הנוזלים אל האסלה ממשיך וההקלה הפיזית החלקית פושה באבריך, את מתחילה לתהות אם במהלך ארבע השנים האחרונות, כוונה אלייך המצלמה הראשית או שמא הייתה זו אחת ממצלמות רבות. ייתכן שהייתה המשנית או השלישית בחשיבותה. ואז הנורא מכל דוחף במרפקיו את סדרי המיקום התפלים ושואל בשקט אם אותה מצלמה, זו עם העדשה הלטושה כעין, העגולה, הבלתי-ממצמצת, עם האישון המתרחב והמתכווץ, אכן צילמה. זרם הנוזלים נעצר ואת מחפשת עמוק בפנים את התשובה. אך התשובה חמקמקה, המצלמה אינה אמיתית והמחשבה נדחפת פנימה בחיוך של גיחוך.

הפחד אינו חדש, הוא אותו טפטוף מטריד מימיה הראשונים של הזוגיות. הוא אשר הזין את החיטוט הנסער בנבכי המגירות, הוא אשר מצא את השורות הישנות באותה דפדפת צהובה מרוטה וגרם לקריאת כתב ידו, אשר לא היה מוכר כל-כך עדיין. זה אותו הפחד ממש, אשר עבר דרך הוורידים אל מחזור הדם וזרם שם דרך קבע בין שאר המרכיבים, ניזון לא מפחמימות ומסוכרים כי אם ממילים עקרות וממשפטים חסרי מוצא. הוא זה אשר החמיץ וחימצן את הרגש, הסעיר והגעיש בכעס ולעיתים בשמחה מתוקה וצורמת עד שהשליך בפניך את המילים שידך כתבה ואחסנה מפניי במגירה.

היה זה אותו אגם, שנוקז באותן ידיים נאמנות, ששקט לקול הסבריך הצלולים וליטופיך הרכים ולבסוף נטף עד תום לאותו חור ממנו טפטף תחילה.

אבל לאחר הצגת ערב גרועה במיוחד, בימוי כושל, משחק המתחיל בשיא ומחזיק ומחזיק עד עילפון, כאשר אחת השחקניות, ללא התלבושת, אך עדיין באיפור במה אמרה: "אתן כל כך דומות... כל כך דומות", לאחר שבחדר השירותים בוטאו אותן מילים בפשטותן הדקה, החל חור הביוב לנהום נהימה דקה. אותה נהימה הנשמעת לאחר הורדת מים בבית השכן. אוושה שולית של מערבולת מים, אשר אינך יודע אם היא יורדת או שמא אולי עולה לעברך. 

 

 

 

     
 
מי אנחנו | הנחיות להגשת חומר | הצטרפות לרשימת התפוצה | תנאי שימוש | צור קשר | חיפוש | ארכיון
האתר מופעל ע"י שחרזדה הוצאה לאור.‏ 2005-2006 © כל הזכויות שמורות.‏