זִכְרוֹנוֹת
לוּ כָּל זִכְרוֹנוֹתַי הָיוּ קָמִים
הָיִיתִי מִתְפַּקֵּעַ כְּרִמּוֹן בָּשֵׁל
מִתְכַּנֵּס כֻּלִּי
לְמִקְשָׁה אַחַת שֶׁל קֶרַח-אֵשׁ
וּבוֹצֵעַ אֶת הַשָּׁמַיִם כְּשָׁבִיט
הַיְקוּם הָיָה פּוֹעֵר אֶת שִׂפְתוֹתָיו
וְלוֹחֵשׁ: אֵשׁ אֲדָמָה רוּחַ מַיִם.
נִמְנוּם
בְּנִי
נָם עַל הַסַּפָּה מוּלִי
זֶה אֲנִי
יָשֵׁן שָׁם אֶת שְׁנָתוֹ
אוֹ
הוּא
יָשַׁן שָׁם אֶת שְׁנָתִי?
גֵּווֹ עַכְשָׁו כְּלַפַּי
מָתַי יַפְנֶה
אֵלַי פָּנָיו
וְאֵדַע
אִם אֲנִי הוּא
אוֹ הוּא אֲנִי.