שלושה אלתורים על ספר הספרים

"שָׁפְכוּ דָמָם, כַּמַּיִם--סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם; וְאֵין קוֹבֵר."
תהילים עט: ג

סמוך לחורבות הקיר החיצוני, מעבר לדלת המנופצת, בין האבנים האפורות, היו מפוזרים גושים חומים ותפוחים של ראשים, רגלים, מעיים וחלקים אחרים. העיטים לא נראו.

על האבנים, על העמודים השבורים, על המעקות, בכל מקום, נראו כתמים חומים, רחבים וכהים. ריח מוכר ומבחיל של דם מילא באיטיות את נחיריו.

מאחורי האבן הגדולה, הרים ראשו בזהירות. עיניו עקבו בדריכות אחר הדמויות הגבוהות של שני השומרים הגויים, שישבו על עקביהם, חניתותיהם הקצרות בין רגליהם. ידו הימנית התהדקה סביב ניצב חרבו הרחבה וידו השמאלית הרימה באיטיות את הרומח הארוך.

                              ----------------------------------------

"כִּי רָדַף אוֹיֵב, נַפְשִׁי-- דִּכָּא לָאָרֶץ, חַיָּתִי; הוֹשִׁבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים, כְּמֵתֵי עוֹלָם."
תהילים קמג: ג

ישוב על הרצפה בתאו, חש את האדמה תחת ירכיו וכפות רגליו. דימה את צורת הקירות ומגעם מהפעמים הרבות שגישש את דרכו סביב התא. הוא מצמץ.

כאילו היה זה אתמול הוא זכר את הכאב האיום שחש לפני שנים רבות כשהם תחבו את מוטות המתכת הלוהטת לתוך שתי ארובות עיניו. אך גם לפני כן תמיד חש "כבחשכה, בלי כיוון". הוא חזר על המילים לעצמו.

"עבור שמך אלוהי, חייה אותי. לא עבורי, אך עבורך."

הוא חש חמים וזעיר כנקודה.

                             ---------------------------------------

"הֵם תָּפְסוּ אוֹתוֹ, גֵּרְשׁוּהוּ אֶל מִחוּץ לַכֶּרֶם וַהֲרָגוּהוּ."
מתי כא: לט

הלילה לא היה ליל ירח, אך הם לא אחזו לפידים. הם בעטו ברגליו ובצידיו והוא התנודד, רץ קדימה בדילוגים ארוכים, נפל, קם ושוב רץ.

צבע אבני הגדר הנמוכה היה כצבע גלימתו. הוא ניסה לטפס על האבנים בידיו ובברכיו. נשמעה מכה עמומה. שניים מהם השליכו על גבו קורת עץ ארוכה. הוא נפל לרגליהם בגניחה קצרה.

כולם הרימו את קורת העץ והפילו אותה אנכית על חזהו. הוא גנח שוב. הקורה נפלה הצידה באיטיות וגופו סבב על בטנו. ראשו נע. נוזל כהה כיסה את גלימתו. גוררים אותו ברגליו, הם השליכו אותו אל מעבר לגדר. ראשו נקש על האבנים. מעבר לגדר, תקע אחד מהם חנית ארוכה בגופו, תוחב אותה בחוזקה דרך הגוף ומצמיד אותו עימה לאדמה.