עצירת ביניים

למה להתעסק עם שלמות? חשבה בזמן שירדה במדרגות, בולעת אותן שתיים-שתיים. חייה היו יציבים ורגועים. הכל התנהל בדיוק כפי שתמיד קיוותה. כל החלומות שחלמה כשהיתה קטנה, התגשמו. ובכל זאת, היא לא היתה מרוצה.

היא קפצה מהמדרגה האחרונה, עצרה והסתובבה.

חלומות משתנים, חשבה. והיא כבר אינה אותה ילדה קטנה. לפתע, זה נראה חסר טעם להיתפס לחלומות שהיו לה כשלא ידעה דבר.

היא הביטה סביבה. השמש סינוורה ועיוורה אותה לרגע. היא ניערה את ראשה ושלחה יד לתוך התיק שלה, מחפשת אחר משקפי השמש האופנתיים שלה.

חייה היו כה סדורים ומבטיחים. הוריה התגאו בה. חבריה העריצו אותה. אחותה הפסיקה לדבר איתה מרוב קנאה. היא היתה סמל ההצלחה.

היא הסתובבה פעם נוספת. שכחה משהו. האם היא צריכה לעלות שוב למעלה? המדרגות, לא רבות מדי, לא גבוהות מדי, נראו ענקיות, בלתי-עבירות. היא לא רצתה לחזור. למען האמת, כל מה שהיא רצתה היה להמשיך ללכת לכל מקום שאליו ישאו אותה רגליה.

אולם היא המשיכה לעמוד על המדרכה מחוץ לבית הדירות שבו התגוררה, משותקת. אנשים עברו לידה מבלי להביט בה אפילו. רק ילדה קטנה אחת עם קוקיות בלונדיניות חייכה כשחלפה על פניה, אך אמה של הילדה אחזה בידה בחוזקה ומשכה אותה בפראות הרחק ממנה. לפתע, היא הרגישה עצב עמוק ובלתי-מוסבר.

האם עליה לעלות למעלה? האם עליה להסתדר בלי? שתי האפשרויות ניקרו בראשה. היא המשיכה לעמוד על המדרכה – חושבת, שוקלת, מריצה תרחישים בראשה.

בינתיים, היא נשארה שם. ימים חלפו. שבועות. עונות. העוברים והשבים אפילו לא שמו לב אליה. השכנים, שבתחילה התייחסו אליה כאל מטרד, התרגלו להימצאותה באמצע המדרכה ועקפו אותה מבלי להבחין בעיניה, שחדלו מלמצמץ.

גופה האפיר, כמו המדרכה שעליה עמדה. כבר אי אפשר היה להזיז את ידיה, שהיו טמונות עמוק בתוך כיסיה. שערה, שהיה בעבר בלונדיני, שופע ומבריק הפך דהוי. ציפורים עצרו ממעופן ונחו על כתפיה, אך השתעממו ועפו למקומות שוקקים יותר.

היא בקושי חסרה לאלו שכביכול לקחו חלק בחייה. גם הם לא חסרו לה במיוחד.

מדי פעם עדיין חשבה שאולי היה עליה לעלות, אבל אז החליטה שלא, היה עליה להסתדר בלי. לאחר זמן מה, היא אפילו לא ניסתה להזיז יותר את כפות רגליה. היא אהבה את המראה שלהן על המדרכה – קטנות, מעוצבות, מתמזגות היטב עם סביבתן.

כשניסו לפנות אותה, שנים מאוחר יותר, הסתבר שהיא הכתה שורשים במדרכה הארוכה והאפרורית. היה צורך לכרות את רגליה כדי להזיז אותה, אבל אז היא כבר לא הרגישה יותר שום דבר.