תוכן המדור
- גיליון 2 -
08/2007
תמונה חסרה
נדב פרץ

סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה, מתמחה בנושא מדינת הרווחה.

חבר קיבוץ רביבים.
לדף הבית

עוד במדור:

 


עובדי קבלן - מי, מה, למה?

מה זה?

ההגדרה המדויקת של עובדי קבלן כוח אדם היא עובדים שהעסקתם אינם ישירה, כלומר - עובדים שמקום עבודתם הוא בארגון אחד, אבל המעסיק שלהם הוא ארגון אחר. כך, אדם יכול לעבוד בארגון א', המנהל שממנו הוא מקבל הוראות יהיה המנהל של ארגון א', הוא יעבוד בבניין של ארגון א' וישתמש בציוד של ארגון א' לצרכי עבודתו. אבל המעסיק שלו יהיה ארגון ב' - ארגון ב' יהיה זה שמשלם לו את המשכורת ואחראי לתת לו את התנאים הסוציאליים הקבועים בחוק, מחופשה שנתית ועד חופשת לידה.

סוג אחר של עובדים, שמכונים גם הם לרוב 'עובדי קבלן' בגלל הדמיון בין שני סוגי ההעסקה, הם עובדים של חברות מיקור חוץ העובדים 'בחצרו' של מזמין העבודה. מיקור חוץ הוא הוצאת פעילויות מהארגון החוצה - לדוגמא, יצרן בקבוקים יכול להחליט שמכיוון שבקבוקיו עשויים זכוכית אבל הפקקים הם ממתכת, הוא מעדיף לא להסתבך עם ייצור מתכת ולהוציא את ייצור הפקקים לחברה אחרת, המתמחה בכך. דוגמא אחרת למיקור חוץ היא חברת עורכי דין, המקפידה על רישום  פרוטוקולים. החברה עשויה להחליט להוציא את עבודת ההקלדה לחברה חיצונית, שתשלח קלדניות מקצועיות לביצוע העבודה.

ההבדל העיקרי בין ייצור פקקים להקלדה הוא שבמקרה הראשון, לעובדי חברת הפקקים אין אינטראקציה עם חברת הבקבוקים - הם מייצרים פקקים, אורזים אותם בארגזים ושולחים לחברת הבקבוקים. הקלדניות, לעומתם, עובדות בתוך המבנה של חברת עורכי הדין - ובכל מקרה, בסמוך לעובדיה ותחת פיקוחם. המצב הזה יוצר סיטואציה דומה לסיטואציה בה נתונים עובדי קבלן כוח אדם - בשני המקרים, לעובד יש שני מעסיקים.

למה זה טוב?

השאלה שמתעוררת עכשיו היא - למה טוב כל הבלגאן הזה? למה לא להעסיק עובדים בדרך הישנה והטובה?

יש מצבים שבהם העסקה כזו של עובדים היא דווקא לטובת כל הצדדים. יש מקרים שבהם חברה צריכה, באופן זמני, בעל מקצוע בתחום שאינו תחום עיסוקה המרכזי. חברה העוסקת בהקמת קווי ייצור, לדוגמא, עשויה לקבל פרויקט בתחום המזון - ולהזדקק לתקופה מוגבלת לשירותיו של מהנדס מזון. במקרה כזה, כל הצדים ירוויחו מהעסקתו של עובד קבלן כוח אדם - החברה תחסוך לעצמה מסע גיוס ומיון ארוך, יקר ומפרך לתפקיד מוגבל בזמן; המהנדס לא יועסק רק כדי להיות מפוטר שוב כעבור שלושה חודשים - מכיוון שכשתסתיים העסקתו, הוא יחזור לחברת כוח האדם, שתמצא לו עבודה נוספת; ואפילו העובדים הקבועים ירוויחו, אם יש להם חוזה קיבוצי - כי הם לא יצטרכו ליצור חוזה שמאפשר פיטורין עקב סיומו של פרויקט, ובכך תמנע יצירת 'חורים'  בהסכם הקיבוצי, חורים המאפשרים פיטורים מהירים.

היתרונות בצורת ההעסקה הזו טובים מספיק לכל הצדדים, עד שהם מצדיקים תשלום פרמיה לחברת כוח האדם.

אז למה זה כל כך רע?

נשאלת השאלה - אם חברות כוח אדם יכולות להיות כל כך יעילות, מדוע כל כך הרבה אנשים בישראל מתייחסים אליהן כאל סוג מודרני של סוחרי עבדים?

התיאור האידיאלי שהצגתי בפרק הקודם הוא האופן שבו העסקה באמצעות קבלן כוח אדם אמורה לעבוד. זהו, פחות או יותר, גם האופן בו מתרחשים הדברים באירופה, שבה מועסקים כך פחות מאחוז מהשכירים, או בארה"ב – שם המספר מגיע לאחוז אחד. אך זה אינו המצב בישראל, בה מועסקים בצורות העסקה עקיפות כ-10% מהשכירים.

בישראל הפכו צורות ההעסקה העקיפות מצורת העסקה הנלווית לעבודה המאורגנת, ולעיתים אפילו מסייעת לה, לצורת העסקה המשמשת ככלי מרכזי במאבק לצמצום היקף העבודה המאורגנת, או במילים פשוטות יותר – לשבירת ועדי עובדים שנותנים לחבריהם תנאי עבודה סבירים, ולהפיכת יותר ויותר שכירים ישראלים לעובדים שאינם מקבלים אפילו שקל יותר ממינימום השכר והזכויות הסוציאליות המובטחים בחוק – ופעמים רבות, אפילו פחות מכך.

אז איך זה קרה? למה דווקא בישראל צורת ההעסקה הזו כל כך פוגענית? עד ראשית שנות ה-80, מדינת ישראל הייתה גן-עדן לעבודה מאורגנת. ההסתדרות והממשלה העסיקו יחד מעל 50% מהשכירים במשק; גם ברוב המפעלים שלא היו שייכים לסקטור הציבורי היו נהוגים הסכמים קיבוציים וחוזים אחידים נדיבים, עקב כוחה הרב של ההסתדרות, שאיגדה מעל 80% מהשכירים. מאז שנות ה-80 חל שינוי במדיניות הכלכלית בישראל, שינוי שהביא לדעיכה בהיקף העבודה המאורגנת. ההסתדרות התפרקה מנכסיה, מכרה את כל מפעליה והפכה לארגון עובדים ותו לא, ובדרך איבדה את רוב כוחה ורבים מחבריה; הממשלה החלה בתהליך נרחב של הפרטת המפעלים שבבעלותה ובמקביל אימצה מדיניות הרואה בעבודה המאורגנת מכשול לצמיחה, שיש להסירו.

התוצאה הייתה משק שבו התאגדות עובדים נתפסה כדבר שלילי, ושבו רוב העובדים לא היו מאוגדים, מחד. מאידך, במשק הזה היו 'כיסים' רבים של ארגוני עובדים חזקים – שאריות מהתקופה הקודמת, של מפעלים שהיו בבעלות ההסתדרות או הממשלה והופרטו או של מפעלים שבהם ועד העובדים הצליח לשמור על כוחו. הארגונים חיפשו דרכים להוזיל את עלות העבודה בלא להתעמת עם ועד העובדים החזק – ואחת הדרכים העיקריות לעשות זאת היא להעסיק עובדי קבלן, שאינם כפופים לחוזים הנהוגים בחברה.

אם עד עתה, כל מי שעבד תחת קורת הגג של המפעל נכנס לאותו חוזה אחיד, שהבטיח שכר הוגן ותנאים סוציאליים מפליגים, עכשיו רבים מהעובדים כלל אינם מקבלים את משכורתם מהחברה, אלא מקבלני כוח האדם – ולכן כלל אינם קשורים לחוזים האחידים. כך עלויות העבודה מוזלות – שכר העבודה ללא התנאים הסוציאליים בצירוף העמלה לקבלן כוח האדם אינם מגיעים יחד לעלותו של עובד תחת החוזה האחיד.

חשוב להדגיש שלא מדובר במשרות חריגות או זמניות. צורת ההעסקה הזו הולכת ומתפשטת, ולא נדיר לראות היום בישראל שני עובדים היושבים כיסא ליד כיסא, שכם אל שכם, ועושים את אותה העבודה במשך שנים – אך התנאים להם הם זוכים שונים באופן דרסטי, מכיוון שאחד מהם מועסק על ידי הארגון ואחר מועסק דרך קבלן כוח אדם (ניתן לראות תיאור של תהליך כזה מנקודת מבט מאוד אישית וכאובה בבלוג עבדים שחורים, המופעל על ידי עובדות הקבלן בדואר ישראל)

חשוב לציין שהמעסיקה העיקרית של עובדי קבלן במשק הישראלי היא לא אחרת מאשר – ממשלת ישראל. הממשלה, שכבולה בהסכם קיבוצי הנותן לעובדי המדינה תנאי עבודה מצוינים בדרך כלל, מעדיפה לחסוך בעלויות העבודה על ידי העסקת עובדי קבלן בכמויות אדירות.

הרווח של חברות כוח האדם נובע מהפער בין התשלום שהן מקבלות עבור עבודה לבין השכר שהן משלמות לעובדים. התשלום שהן מקבלות נמוך – התחרות בתחום זה עזה ובמקרים רבים יש חובת מכרזים, ולכן על חברות כוח האדם להוריד את המחיר הנדרש למינימום. כדי להרוויח, חברות כוח האדם מתמחות במתן תנאים מינימליים לעובדיהן – המינימום החוקי או פחות ממנו. אם 'טבע' מתמחה בייצור תרופות גנריות, ו'סיסקו' בייצור נתבים – חברות כוח האדם מתמחות בניצול עובדים.

אז מה עושים?

אם הסכמנו שתופעת עובדי הקבלן היא בעייתית. אז איך פותרים אותה? מה עושים כדי לצמצם את התופעה ולמזער את ניצול העובדים?

סוגיית עובדי הקבלן היא סוגיה מסובכת לפתרון משתי סיבות עיקריות. ראשית, העובדה שבשוק קיימים הן קבלני כוח אדם והן חברות מיקור חוץ, כפי שהסברתי לעיל, מחייבות מתן פתרונות מורכבים לבעיה, משום שכל פתרון שיתעלם מהמורכבות הזו רק יגרום להפיכת חברות קבלן לחברות מיקור חוץ ולהיפך. פתרון שלא יאפשר ניצול של עובדי קבלן, יגרום למעסיקים להוציא עבודות ל'מיקור חוץ' והעובדים יועסקו באותם תנאים בדיוק בהם היו מועסקים אצל קבלן כוח האדם.

הסיבה השנייה היא העובדה שהמדינה היא מעסיקה כל-כך גדולה של עובדי קבלן. עקב כך, כל שיפור בתנאיהם של עובדי קבלן משמעו פגיעה קשה באוצר המדינה – ולכן כל פתרון מוצע זוכה להתנגדות עזה מצד פקידי האוצר, שבדרך כלל מצליחים להשיג את תמיכת הממשלה. ובישראל, קשה מאוד להעביר חוקים בעלי משמעות תקציבית ללא תמיכת הממשלה.

קשיים אלו גורמים לכך שקשה מאוד לצמצם את היקף ההעסקה העקיפה של עובדים. למרות זאת, מתרחשים מספר מהלכים, שלהם שתי מטרות: צמצום היקף העסקת עובדי הקבלן, או שיפור תנאיהם:

  • חוק עובדי כוח אדם – מדובר בחוק שהעביר עמיר פרץ* בשנת 1999, והוקפא בחוק ההסדרים מדי שנה עד היום. חוק זה קובע שעובד קבלן שעבד באותו מקום במשך תשעה חודשים, יהפוך להיות עובד של החברה בה עבד. בכך תמנע התופעה של העסקת עובדי קבלן במשך שנים, כשהמטרה היחידה היא שלילת זכויות מהם נהנים העובדים הקבועים. ועדת שרים לעניין זה, בראשות עמיר פרץ, הוציאה את החוק מהקפאה, והוא יכנס לתוקף בראשון לאוגוסט השנה.
  • הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – אחריות מעסיק בפועל) – הצעת חוק של ח"כ שלי יחימוביץ' ואחרים. הצעת החוק קובעת שבמידה וקבלן כוח אדם אינו נותן לעובד את הזכויות המגיעות לו, המעסיק בפועל מחויב לתת לו אותן.
  • פיקוח על חברות כוח האדם המספקות שירותים למשרד החינוך – שרת החינוך יולי תמיר הורתה להוסיף סעיף לכל ההסכמים שמשרדה חותם עם קבלני כוח אדם ועם ספקי שירותים, שיחייב את הקבלן לעמוד בחוקי העבודה ויאפשר למשרד להפסיק את ההסכם איתו במידה ולא יעמוד בהם.
  • התארגנויות של עובדי קבלן – לאחרונה ניתן לראות תופעה של ועדי עובדים של עובדי חברות כוח אדם המתארגנים כדי לשמור על זכויותיהם. התופעה התחילה בבית חולים קפלן, והיא הולכת ומתפשטת בכל המדינה. כרגע קיימים כ-50 ועדים. זו תופעה שטומנת בחובה אפשרות גדולה – אם שיעור גדול מספיק של עובדי קבלן יתאגדו, הם יוכלו לדרוש תנאים סוציאליים וההבדל בין עובדי חברות כוח אדם לעובדים רגילים יתבטל למעשה.

האירועים האלו אינם אלא טיפה בים – אף אחד מהם (למעט החוק של עמיר פרץ, שצריך לראות כיצד ייושם) אינו עשוי להשפיע באורח משמעותי על היקף התופעה. אבל ריבוי של מהלכים כאלה ודומיהם יכול, בסופו של דבר, להביא לצמצום איטי אך בטוח של התופעה.


* גילוי נאות: אני אחיין של עמיר פרץ

 


 

     
 
מי אנחנו | הנחיות להגשת חומר | הצטרפות לרשימת התפוצה | תנאי שימוש | צור קשר | חיפוש | ארכיון
האתר מופעל ע"י שחרזדה הוצאה לאור.‏ 2005-2006 © כל הזכויות שמורות.‏