תוכן המדור
- גיליון 2 -
08/2007
תמונה חסרה

מרטין וילר

סטודנט באוניברסיטת בן-גוריון

פעיל בתא צ"ח.

צילום: איתי איתמר
יואב איתמר

כותב פרוזה ושירה, מתרגם ועורך.

בוגר אוניברסיטת בן-גוריון במדעי המזרח התיכון ולימודי מדינת ישראל. סטודנט לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון בחוג ללימודי מדינת ישראל.

בעל הבלוג "מומנטו מורי - חלומות וסיוטים 2".

פרסם מיצירותיו בכתבי-עת ספרותיים מרכזיים ובמדורי הספרות בעיתונות היומית.

לדף הבית

עוד במדור:

  







תא צ"ח ומאבקו למען פועלות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון

תא צ"ח (סטודנטים למען צדק חברתי) הוקם לפני כשנתיים על-ידי מספר סטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון ובראשם תמר שחורי, יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון דאז, בעקבות פעילותה של קבוצה ירושלמית דומה בשנות ה-80. בין המייסדים נמנו נעה שמשוני, יואב סמוכי, עודד מונאי וענבל שלוסברג. מטרת הקבוצה הייתה ליצור שינויים חברתיים מלמטה, או כפי שהגדירה זאת אחת מהחברות: ליצור "חכות במקום דגים", כלומר, לפעול למען פתרון הבעיה מן השורש במקום "לכבות שריפות" ולהתעסק בפתרונות אד-הוק למצוקה הכלכלית רגעית של התושבים כמו למשל איסוף כסף ומזון.

אחד הנושאים שבהם מטפל תא צ"ח הוא קידום מעמדן של פועלות הניקיון (עובדות קבלן) באוניברסיטת בן-גוריון. הסטודנטים נרתמו לנושא בעקבות דר' ניב גורדון, מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל בפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן-גוריון, שהציג את הנושא בשיעור "מחשבה מדינית".

מרטין וילר, האחראי על פרוייקט המנקות באוניברסיטה מטעם צ"ח, נפגש עם יואב איתמר וסיפר על פעילות צ"ח בנושא זה.

* * *

יואב איתמר: איך התחיל המאבק של צ"ח למען פועלות הניקיון עובדות הקבלן?

מרטין וילר: לפני כשנתיים ניב גורדון, מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל בפקולטה למדעי הרוח והחברה, התחיל לחקור את נושא עובדות הניקיון באוניברסיטה כשהוא הבין שמשהו לא בסדר. בהמשך, יונתן גרין, שהוא גם המנהל של "נגטיב", הקולנוע של האוניברסיטה, וסטודנט בשם עמית דויטשה חברו אל ניב.

ביחד הם התחילו לבדוק נתונים: מיהן החברות המעסיקות? מה הסטטוס של כוח האדם? כמה מועסקים פה וכמה מועסקים שם? יצא להם גם לדבר עם מנקות והם גילו שמפטרים אותן כל כמה חודשים – בערך כל תשעה חודשים – כדי למנוע מהן קביעות וכל מה שנובע מקביעות, כלומר פנסיה ודמי הבראה, למשל. מלבד זאת יש עוד כל מיני דברים קטנים שלא משלמים להן: שעות נוספות, אם יש, ימי מחלה, חופשות.

הם העלו את הבעיה בפני שלטונות האוניברסיטה והאוניברסיטה הבטיחה לטפל, הבטיחה לדגום תלושי שכר. אבל, לפי מה שיונתן טוען בפגישה השנה עם נציגי הנהלת החשבונות, תלושי המנקות לא נבחנו, ולאוניברסיטה אין מושג כמה הן מקבלות בפועל.

אני, עמיחי גרין (אח של יונתן), סטודנט שלומד איתי ועוד חבר'ה חברנו אליהם בשנה שעברה. ארגנו הפגנה של 150-200 סטודנטים למען עובדות הניקיון בשער הנשיאים והעברנו פנייה בנושא לרבקה כרמי [נשיאת האוניברסיטה – י.א.]. רבקה כרמי טענה אז, בשנה שעברה, שהיא אינה מכירה את הנושא ושם זה נעצר. במהלך אותה הפגנה,  תמר שחורי וכמה סטודנטים נוספים נכנסו לבניין הסנאט ודיברו עם שמעון ישי, מנכ"ל הכספים של האוניברסיטה. הוא הבטיח לטפל בנושא. בתחילת שנה, שמעון ישי נפגש עם יונתן והוא אמר לו שהם העלו את המשכורת של המנקות ל-26.49 ₪ לשעה.

אני לא יודע אם אתה בקיא ברכיבי השכר, אבל האוניברסיטה מעבירה תשלום פר שעה לקבלן והתשלום הזה כולל את כל ההטבות הסוציאליות שיש לשלם לעובדים וגם את הרווח של הקבלן. זאת אומרת, אם הסכום הזה יהיה מאוד מאוד נמוך, והקבלן יצטרך להפריש לעובדים את ההטבות הסוציאליות שלהם, הוא לא ירוויח.

יואב: אך השכר לשעה הוא 18 ₪...

מרטין: כן, זה המינימום. עליו יש להוסיף עוד כל מיני רכיבי שכר, למשל, הפרשות לפנסיה וימי חופשה ומחלה. עם כל התוספות, השכר לשעה יוצא 26 ₪ פלוס מינוס. אם בחוזה שהאוניברסיטה חותמת מול הקבלן נקבע תשלום נמוך, האוניברסיטה אינה מאפשרת לקבלן להרוויח - זה בעצם מה שנקרא מכרזי הפסד.

יואב: כלומר, תשלום של 26 ₪ לשעת ניקיון שמקבל הקבלן מגדיר את המכרז שלו, למעשה, כמכרז הפסד.

מרטין: נכון. במצב כזה, הקבלן אינו מרוויח. לכן, האוניברסיטה אמורה להוסיף לסכום זה, של כ-26 ₪ לשעה, כדי שהקבלן יוכל להרוויח על כל עובד.

אנחנו פשוט באנו ואמרנו שהמכרזים הם מכרזי הפסד. אבל לא רק. אנחנו טענו גם שבעצם אין פיקוח על הקבלן ושגם אם הקבלן יקבל, נניח, 50 שקלים על כל שעת ניקיון, מי ערב לכך שהעובדים יקבלו את כל התשלומים וההטבות המגיעים להם? מי ערב לכך שלא יפטרו אותם?

השנה שוב התחלנו בפגישות עם נציגי האוניברסיטה והתחלנו לפעול קצת יותר בנושא העלאת המודעות.

התחלקנו לקבוצות, עברנו בכל מיני כיתות והחתמנו אנשים על עצומה, שהעברנו לרבקה כרמי. ביקשנו להיפגש איתה. לא הייתה היענות מצידה, אז עשינו הפגנה ב-13 במרץ בחנוכת בניין דייכמן למעורבות חברתית. זו היתה הפגנה ספונטנית. היינו שם חמישה עשר חבר'ה בסך הכול, עם שלטים. הביטחון לא אהבו את זה, כמובן, כי עברו שם כל מיני אנשים חשובים, למשל שגריר גרמניה בישראל. בדיוק ברגע הקריטי, שכמעט פיזרו אותנו, הגיעה רבקה כרמי ושאלה אותנו מה אנחנו עושים שם. היא חשבה שהפנייה להיפגש איתה טופלה על-ידי הרל"שית שלה ושקבעו איתנו פגישה. היא הבטיחה לנו שתיפגש איתנו. אני מקווה שניפגש ונתחיל ללבן את סוגיית פיטורי עובדות הניקיון והפגיעה בהן.

במקביל, ארגנו כנס בנושא 'זכויות העובדים' בהשתתפות שלי יחימוביץ, חיים אורון, ג'קי אדרי ונורברט בוקובזה, נציג ההסתדרות בדרום. הייתה נוכחות די רצינית - כמאתיים אנשי -  ואפילו דיווחו עליו בחדשות HOT .

בנוסף, ערכנו פגישה עם ההנהלה ב-10 באפריל 2007. מטעם 'צ"ח' נכחו בפגישה יונתן, עמיחי, עמית דויטשה ואני. רבקה כרמי, כמובן, שיבחה את כל העבודה שלנו ואמרה שזה מאד חשוב ומבורך. אך, מצד שני, טענה שהמצב היום הוא טוב. שמעון ישי הבטיח לנו שמטפלים בנושא, אך הטיפול לוקח זמן. הוא הציע לנו לעבוד ביחד. אבל, את ההצעות האלו אנחנו שומעים כבר שנה וחצי. היועץ המשפטי, פאול רויזמן, אמר שהנתונים שהעברנו לו, שהתקבלו בעקבות סקר המנקות שערכנו, אינם נכונים ושהוא אינו מתכוון להתעסק בזה בכלל עד שנמסור לו שמות ופרטים של מנקות.

יואב: אבל עלולים לפטר אותן... אם תעבירו את השמות...

מרטין: זה בדיוק מה שאמרנו לו. אך הוא טען שלא יפטרו את המנקות. לטענתו, הוא אינו יכול להתמודד עם נתונים באוויר ושעד שלא תוצג בפניו בעיה קונקרטית נקודתית הוא אינו מתכוון לטפל בנושא.

אנחנו העלנו, כמובן, דרישה להעסקה ישירה, פשוט לבטל את החברות הקבלניות. רבקה כרמי אמרה שמבחינתה זה קו אדום, שאנחנו יכולים לשכוח מזה. המצב הכלכלי של האוניברסיטה לא טוב והדבר כלל אינו אפשרי.

ביקשנו נתונים על עלות העסקה ישירה של המנקות ועד עכשיו לא העבירו לנו.

דרשנו שיהיה סוג של פיקוח קבוע על תלושי השכר, על הפיטורים, שיהיה מנגנון שיבדוק את הסיבה לפיטורים, שיראה אם יש פה משהו מגמתי ושיטתי מצד הקבלן, דפוס של פיטורים שיטתיים. נתקלנו בסירוב. הם אמרו לנו שאין שום סיכוי שבעולם שהם יקימו גוף קבוע שיטפל בזה. המקסימום שהם יכולים לעשות זה להקצות אדם שיבדוק תלושי שכר באופן אקראי. בדיקה כזו, כמובן, לא תוכל לבדוק אם יש מגמת פיטורים מכוונת.

בהיעדר גוף שיפקח על הנושא באופן קבוע, בעיית הפיטורים בעינה עומדת. עו"ד אלמוג צבר, ממשרד היועץ המשפטי, אמרה שמה שהם כן יכולים לעשות זה לבדוק את אחוז המפוטרות, או את אחוז הבנות שסיימו לעבוד ואם אחוז זה יראה חריג -  לערוך בירור מול הקבלן בנוגע לסיבה. לבדוק, למשל,  אם מדובר בפיטורין או בהתפטרות... בקיצור, אין דבר שכרוך בהוצאה כספית גדולה שהם מוכנים לעשות. מה שהם כן הציעו, זה לקחת אחריות על הפיטורין, שהאוניברסיטה תספוג את פיצויי הפיטורין כדי שהקבלן לא ימהר ויפטר אנשים, כדי לחסוך את פיצויי הפיטורין. זה צעד חשוב, אבל אי אפשר לדעת אם הם אכן יעשו את זה, תוך כמה זמן הם יעשו את זה. והבטחות אנחנו שומעים כבר לפחות שנה וחצי.

יואב: מה בדיוק הבעיה עם המנקות באוניברסיטת בן-גוריון?

מרטין: המנקות עובדות באוניברסיטה דרך שתי חברות, "נוטרי ציון" ו"איתן שמיר". מדובר בכ- 250 מנקות. מהנתונים שאנחנו קיבצנו, עולה ש"נוטרי ציון" הרבה יותר בעייתית מ"איתן שמיר". הם מפטרים הרבה יותר מהר. הרבה מאד זכויות שהמנקות אמורות לקבל הן לא מקבלות וזה בעיקר ב"נוטרי ציון". לא שהמצב הרבה יותר טוב ב"איתן שמיר", אבל הוא יותר טוב.

אם נחזור למה שדיברנו עליו קודם, יש עוד דבר שהאוניברסיטה כנראה לא תוכל לבדוק וזה פיטורים שמניידים את העובדות מחברה קבלנית אחת לחברה קבלנית אחרת. יש כאן מנקה שעבדה תשעה חודשים בסורוקה באיזושהי חברה קבלנית, פיטרו אותה והיא עברה לחברה קבלנית אחרת, באיזשהו מקום אחר. גם שם פיטרו אותה ואז היא הגיעה לכאן ופיטרו אותה ועכשיו היא תעבור הלאה... אתה מבין? מתישהו היא אולי תחזור לכאן. היא עושה סיבוב כזה, כמו חפץ שמעבירים בין חברה לחברה. ממש ככה. העובדים נהיו חפץ שמשתמשים בו, זורקים אותו ולא דואגים לזכויות הסוציאליות שלהם.

יואב: הבנתי שיש בעיות גם עם התשלום לאנשי הביטחון, שבעצם לחמו...

מרטין: כן, שמעתי על זה. אבל אנחנו לא יכולים להתפרש על כל הבעיות החברתיות. אנחנו מתמקדים בנושא הזה, כי אנחנו מאמינים שיהיה כאן שינוי, שזה יהיה שינוי תקדימי, שיוכל לדרבן מקומות אחרים ללכת באותה הדרך.

אנחנו לא רוצים ליצור פתרון קוסמטי כמו בירושלים. איזה מנגנון פיקוח מאד רופף, שלך תדע מה יהיה איתו בעוד חמש שנים. המגמה שלנו, ואנחנו יודעים שזה אולי קצת לא ריאלי, זה לכוון למגמה של העסקה ישירה, למגר את התופעה הזאת. אנחנו חושבים שיש לזה מקום באוניברסיטה. זה מוסד חינוכי, שמתעסק בערכים, במוסר, בצדק. האוניברסיטה אוהבת להציג את עצמה כחברתית. זה כל מה שרבקה כרמי כל הזמן אומרת. זו אוניברסיטה מאד חברתית, אבל תראה איזה דברים קורים פה. אנחנו יודעים שהאוניברסיטה אינה המעסיק הישיר של המנקות, אבל כן, יש איזושהי אחריות, שהיא בעיקר אחריות מוסרית, אולי לא חוקית, אבל בעיקר אחריות מוסרית וזה הוויכוח שלנו עם האוניברסיטה.

יואב: אני יודע -  בתור בן של בעל חברה -  שבדרך-כלל, כשקבלן ניגש למכרז, הוא מציע מחיר שיותיר לו רווח של 50%.

מרטין: אבל האוניברסיטה תלך על המחיר הנמוך ביותר שיוצע, מן הסתם, כדי לחסוך בעלויות ואז מדובר בסכום שהוא מאד מאד נמוך. אבל שוב, זה לא העניין. גם אם ישלמו כמו שצריך, עדיין אין ערבות לכך שלא יפטרו את המנקות כדי לחסוך את כל תשלומי הפיצויים. בישיבה, ניסו להתעכב איתנו על רכיבי השכר, אבל אנחנו טענו שאין טעם להתעסק ברכיבי השכר – העשר אגורות לפה, עשר אגורות לשם, שזה חשוב, כמובן – אם לא מפקחים על נושא הפיטורים. זה דיון עקר.

יואב: תאר לי פרופיל רגיל של מנקה. ראיתי שניסיתם לפלח. ספר לי על הסקר.

מרטין: השאלונים לסקר היו בעברית וברוסית, מכיוון שרובן המוחץ של המנקות באות מברה"מ לשעבר, חלק גדול מהן עולות חדשות מאוד והן דוברות בעיקר רוסית. את הנתונים עיבדה מרצה בשם ד"ר יאנה שרגא, מהמחלקה לעבודה סוציאלית. לגבי הפרופיל הממוצע – אני לא יודע אם יש איזשהו פרופיל ממוצע – רובן מברה"מ לשעבר. חלקן אקדמאיות, חלקן לא. חלקן צעירות, חלקן לא. הרוב לא נמצאות הרבה זמן בארץ. אין איזשהו פרופיל אחיד. הן באות מכל קשת האוכלוסייה הנשית מאותן ארצות. אין טעם כל-כך להתעסק בהרכב האוכלוסייה הזאת, אלא בעובדה שיש פה אוכלוסייה שנפגעת וזה מה שחשוב.
[הערת רקפת – מריכוז הנתונים שהתקבלו בסקר- ניתן לראות אחוז גבוה של אקדמאיות ונשים מבוגרות - אוכלוסייה מהגרת מבוגרת שמתקשה להשתלב בארץ החדשה במקצועה - ראו ניתוחינו לגבי תוכנית ויסקונסין]

נתון חשוב שגילינו תוך כדי עריכת הסקר הוא שרוב המנקות פשוט לא יודעות על ההטבות, התנאים הסוציאליים, שמגיעים להן. מי שכן יודעת  ומעיזה להתלונן, מקבלת מהקבלן איזשהו סכום מאד סמלי. אז חלק יודעות ולא יכולות לעשות כלום וחלק פשוט לא יודעות שזה מה שמגיע להן. אני בטוח שמנצלים את זה. ניסינו לחלק זכותונים, עלונים על זכויות עובדים, ברוסית, אבל לרוב זו אוכלוסייה שלא מודעת לזכויות שלה. נורא קל לנצל אוכלוסייה שלא מכירה את הזכויות שלה.

יואב: איך מגיעים לכזו מודעות חברתית? האם אתה או אנשים בקבוצה שלכם, הייתם ערים לעוול גם בעבר?

מרטין: רובנו היינו פעילים פוליטיים או פעילים, בעבר. למשל, אני ועמיחי הקמנו פה בשנה שעברה את סניף מפלגת העבודה לקראת הבחירות. לא נשאר מזה כלום, בגלל מה שנהיה מהמפלגה הזאת, אבל היינו מאד מאד פעילים. גם יונתן ועמית – היו פעילים ב"מרץ". לרובנו היתה כבר את האוריינטציה. אבל למרות זאת, זה מצב שבו עד לכך שקורה משהו ואתה יודע שאם אתה לא תעשה מעשה אז אף אחד לא יעשה את זה.

אגב, המאבק שלנו, אינו מול הקבלנים. אנחנו לא באים אליהם בדרישות. אנחנו באים בדרישות לאוניברסיטה. כי לאוניברסיטה יש את הכוח לשנות. קבלן – אם הוא נוכל ואם הוא לא נוכל – רוצה להרוויח. אם אתה נותן לו פרצה..., והרבה מאד אנשים מנצלים את הפרצות האלה כדי להרוויח. מי שאשם, מבחינתנו, ברמה המוסרית, זו האוניברסיטה, שמאפשרת דברים כאלו. כי כן אפשר היה קצת להגדיל ראש ואם אתה כבר מתנהל בהעסקה שהיא אינה העסקה ישירה, אלא באמצעות צד ג', אז לפחות תדאג שהאנשים שעובדים בשטח של האוניברסיטה שלך מקבלים את מה שמגיע להם. תמנה בנאדם שמתעסק בזה. בנאדם אחד, שיפקח על זה. זוהי האחריות של האוניברסיטה. ובגלל שהם משפטנים ואנשי כלכלה עם תפיסת עולם מאד מוגדרת, נורא קשה לנו להתווכח איתם על ענייני מוסר. מוסר, מבחינת הרבה אנשים, זה משהו מאד נזיל. מה שנראה בעינינו לא מוסרי, לאדם אחר אין שום בעיה עם זה.

הם גם ניסו להפיל את זה עלינו במגוון דרכים: "אתם לא מביאים מספיק נתונים" או "בואו תעזרו לנו" או "בואו נחשוב על פתרון ביחד" או "תעברו כל חודש ותבדקו אם... תדגמו מספר של מנקות". זה לא התפקיד שלנו לעשות את זה. יש פה בעיה, אנחנו הצפנו אותה והעברנו למגרש של האוניברסיטה והם אמורים לטפל בזה. כל ניסיון לגלגל את זה חזרה אלינו פשוט לא צודק ובעצם, גם לא הוגן.

יואב: מה דעתך על הטענות שהסטודנטים ברובם מוכנים לעבוד בתנאים קשים מתוך מחשבה שבעתיד הם יהיו חלק מאותו מנגנון שמרוויח לאחר שהם יסיימו את התואר?

מרטין: שהם דוגלים באיזושהי תפיסת עולם קפיטליסטית שתהפוך אותם למנצלים? לזה אתה מתכוון?

יואב: כן.

מרטין: לא יודע אם זה נכון. אני כן יודע שהמצב בארץ הוא קשה מהבחינה הזאת, ששוק העבודה פרוץ מבחינת זכויות עובדים וגם אין מי שיאכוף את התקנות. הרי הכנסת כביכול מחוקקת ופועלת למען רווחת העובד, אבל משרד התמ"ס מקצה רק 22 פקחים הממונים על אכיפת חוקי העבודה בכל הארץ. זה מגוחך.

יואב: באיזה שנה של התואר אתה?

מרטין: שנייה

יואב: יש לתא שלכם המשך? האם מצטרפים אליו סטודנטים משנה ראשונה, למשל?

מרטין: האמת היא שרוב האנשים שהיו בשנה שעברה עזבו ועכשיו הגיעו אנשים חדשים. הגרעין עצמו נשאר, אבל אנשים עוזבים, יש להם עוד עיסוקים. אנחנו גייסנו את רוב האנשים מפוליטיקה וממשל, אנחנו הלכנו לשנה א' פוליטיקה בתחילת השנה וסיפרנו להם מה עשינו בשנה שעברה וכמה חבר'ה הסכימו להצטרף ונשארו איתנו מתחילת השנה. הרבה גם נשרו. הרבה אנשים רוצים לעזור ואין להם זמן, הם לא יכולים. מי שרציני נשאר. אנחנו מברכים כל בנאדם שמצטרף אלינו. אנחנו נמשיך להתעסק בזה, כמובן, עד שיקרה משהו.

אגב, ראית את תגובת הדובר? הוא טוען שהפעילות שלנו היא על סף לשון הרע והוצאת דיבה. תגובה קצת היסטרית לטעמי. זה הכי קל לירות לכול הכיוונים.

יואב: האם אתה חושש מתגובת האוניברסיטה בגלל הראיון הזה?

מרטין: לא. כי אנחנו לא באים להכפיש אף אחד. הסברנו זאת גם לרבקה כרמי, בפגישה שלנו איתה. הם טוענים שיש להם בעיה מאד מאד קשה עם הנימה של המכתב, עם זה שאנחנו דורשים כך וכך. אנחנו הסברנו להם ש-א. אין פה שום דבר אישי וב. בנושאים כאלה, זאת הולכת להיות הנימה.

לא הכפשנו אף אחד, לא הטלנו דופי באופי של אף אחד. אנחנו בטוחים שהם אנשים טובים בסופו של דבר. גם אמרנו להם את זה. בעצם זה שאנו דורשים דבר מה, אין הוצאת דיבה ואין לשון הרע, גם כשאנחנו אומרים שיש עבדות באוניברסיטה, שזו אמירה אולי מאד פופוליסטית. אבל, בשורה תחתונה, יש פה אנשים שלא מקבלים את מה שמגיע להם ואנחנו מבקשים מהאוניברסיטה לנהוג באחריות ובמקצועיות ולא להיפגע או לשדר שהם נפגעו מהדברים שלנו. אנחנו גם לא פה כדי לתקוף את הקמפוס או משהו כזה. כוונתנו היא בסך-הכול להצביע על איזושהי בעיה ולצפות מהם שיפתרו אותה.

יואב: אם תגיעו לפתרון מספק מבחינת הבעיה של העובדות ניקיון, מה הצעד הבא?

מרטין: אנחנו לא חושבים עד כדי כך רחוק. אנחנו די חיים מאירוע לאירוע. אי אפשר לחשוב לטווח כזה רחוק כשצריך לבצע כל מיני דברים בדרך. המטרה הסופית, כמובן, היא שהיא שתהיה פה העסקה ישירה. אני אישית לא חושב שזה יקרה, כי השיח הכלכלי-חברתי בארץ לא מאפשר את זה.

יואב: אבל יש חוק שמעביר את עובדי הקבלן...

מרטין: אחרי תשעה חודשים. נכון. שאלה מיותרת, אם אני לא טועה -  לא?

יואב: יש לי, למשל, חבר במשרד המשפטים שבסופו של דבר כן הצליח להפוך לעובד מדינה קבוע.

מרטין: כן, אולי במשרדי ממשלה זה עובד, אבל על חברות פרטיות, שעליהן בעצם אנו מדברים כעת, אף אחד לא מפקח ורוב המעסיקים אינם מקיימים את חוקי העבודה. בוא נהיה מציאותיים. קח לדוגמה חברה לשירות לקוחות, שמחליטה להתייעל ועוברת ל-outsourcing או מעבירה את העובדים שלה לחברה קבלנית, שעובדת בשבילה. מי ערב לזה שאחרי תשעה חודשים הם יהפכו להיות עובדי חברה מן המניין? אף אחד לא ערב לזה. אולי במשרדי ממשלה כן, כי אם במשרדי ממשלה זה לא ילך אז איפה זה כן ילך, אבל רוב השוק הוא לא שוק ממשלתי.

יואב: איך הגעתם לעורך הדין איתי סבירסקי?

מרטין: בשנה שעברה, חברת הכנסת ליאה שמטוב מ"ישראל ביתנו" הקימה שדולה למען עובדי הקבלן, מכיוון שרוב עובדי הקבלן, לטענתה, או חלק גדול מהם הם מהמגזר הרוסי, עולי ברה"מ. הגענו אליהם, דרך ג'קי אדרי, אם אני זוכר נכון, ושם פגשנו בשמולי בינג מ"מעגלי צדק", קבוצה ירושלמית שמתעסקת גם היא בקבוצות עובדים. הוא קישר אותנו לסבירסקי, שעובד איתו בנושא ומאז סבירסקי עובד איתנו. סבירסקי  עובד בקליניקה המשפטית באוניברסיטת תל-אביב והוא סייע לנו לנסח את המכתב. המכתב נשלח גם מטעמו, עם הלוגו של הקליניקה, שזה, אגב, גם משהו שלא כל-כך אהבו פה באוניברסיטה.

יואב: כן. יריבות בין אוניברסיטאות.

מרטין: רבקה כרמי אפילו אמרה, "מעניין מה הנשיא של תל-אביב היה חושב על זה". היא זרקה את זה כהערת אגב, כביכול.


 

 
מי אנחנו | הנחיות להגשת חומר | הצטרפות לרשימת התפוצה | תנאי שימוש | צור קשר | חיפוש | ארכיון
האתר מופעל ע"י שחרזדה הוצאה לאור.‏ 2005-2006 © כל הזכויות שמורות.‏