תוכן המדור
- גיליון 2 -
08/2007
תמונה חסרה

מוטי רימור

דר' מוטי רימור הוא מרצה בכיר בחוג למדעי ההתנהגות, המסלול האקדמי של המכללה למנהל.

לדף הבית

עוד במדור:

 


דלותם של ערכי התרבות המערבית בת-זמננו

מבוא:

האדם בחברה המערבית בת זמננו אינו מסופק ביותר מחייו, למרות הרווחה החומרית. אצל רבים מאיתנו בחברה המערבית והמתועשת קיימת תחושת ריקנות. רבים – ודווקא במדינות מפותחות – חשים כיום תסכול וחוסר משמעות בחייהם. רובנו במערב חשים שהאושר אינו פה. אנו חשים במתח המתמיד של חיי היום יום, ברצונות הבלתי ממומשים שלנו, בסבל,  בפרידות, בהזדקנות, במלחמות, במחלות, באסונות, בחשדות ההדדיים, במאבקי הכוח ובספקות הפנימיים הממלאים את חיינו. צדדים אלה מפריעים לנו במימוש האושר.

אושר – אם אנו מעיזים לחלום עליו בשעות רצון מעטות ושקטות של חיינו – קשור אצל רובנו בקיום אחר, קיום רגוע, מספק, קיום של קשרים משמעותיים עם האחר ועם הסביבה, קיום של אהבה, שיתוף מרצון בין בני אדם, חירות אישית, צדק חברתי ואווירה של תרבות שניתן להזדהות עימה.

נראה כאילו במערב כיום אנו חסרים משהו בסיסי, גבוה ורוחני שייתן משמעות לקיומנו. תחושת חוסר זו קיימת למרות, כאמור,  מצב רווחה יחסית. תחושה זו היא תוצר של פער טרגי עמוק – כפי שנראה מייד - בין ערכי התרבות העכשווית לבין ערכים כלל אנושיים העומדים בבסיס השאיפות הכמוסות שלנו כבני אדם.

ערכי התרבות המערבית בת-זמננו:

א. חומרנות. האדם המערבי בן-זמננו רואה בחומר מציאות עיקרית. כמותניות ומדידה הם קני המידה העיקריים להבנת אופי ומהות החומר. מהויות רוחניות הן משניות בחשיבותן.

ב. עונג גופני ותועלתנות לעומת עומק רוחני. האדם המערבי בן-זמננו רואה בעונג פיזי ובתועלתנות מדדים בסיסיים לאושר, ולכן הוא עסוק במרדף בלתי פוסק אחרי מילוי צרכים פיזיים מענגים ואחרי הממון שקונה אותם. ללא הנאה, הוא חש אבוד ואומלל. אושר לגבינו אינו נמדד בעומק רוחני. להקרבה, לחמלה, לצניעות, למתינות, לוויתור או לסבל, לדוגמה, אין ערך רב. טוב פירושו בעיקר עונג ותועלת חומרית. 

ג. טכנולוגיה וקניין פרטי כתנאים לאושרנו. האדם המערבי בן-זמננו משוכנע שהתפתחות טכנולוגית וחידושים הם תנאי הכרחי לאושר. טכנולוגיה, שינוי הסביבה החיצונית וחפצים נתפסים כמוסיפים וכמעצימים אושר. קניין פרטי מוערך כרב חשיבות. רוב חיינו במערב חולפים במרדף אחר פיתוח, רכישה והחלפת טכנולוגיות, סביבה וחפצים. ממון הוא האמצעי בעזרתו ממומש מרדף זה. שינויים פנימיים הם משניים בחשיבותם כתנאים לאושר, יחסית לשינויים חיצוניים.  

ד. עובדות לעומת תהיות. האדם המערבי בן-זמננו מעריך עובדות נצפות יותר מאשר תהיות רוחניות. לדוגמה, תהיות על משמעות החיים – אולי התהיות הבסיסיות ביותר באשר לקיומנו - נחשבות כ"קצפת" במחקר האנושי ואין להן ערך בפני עצמן. ערך קיים בעיקר לעובדות ולהכללות אינדוקטיביות אמפיריות.

ה. היגיון לעומת רגש ואינטואיציה. האדם המערבי בן-זמננו מעמיד את הרציונליות כמדד היחיד לאמיתות המציאות. אמיתות רגשיות ואינטואיטיביות נחשבות כתוצרים נחותים ומשניים של המוח ההגיוני.

ו. אינדיבידואליזם, מימוש עצמי, תחרותיות ותוקפנות. האדם המערבי בן-זמננו רואה את עצמו כפרט שהוא בעיקרו אוטונומי ואת קיומו כעצמאי וייחודי. שיתופיות ושייכות הן משניות בחשיבותן. בעקבות האינדיבידואליזם, האדם המערבי בן-זמננו מעריך תחרותיות – ולא שיתופיות – כאמצעי חברתי בסיסי לשיפור ולהתקדמות. תחרותיות זו מובילה לעיתים קרובות להתנהגויות תוקפניות שחלקן מסווה בתירוץ ה"אסרטיביות". כך רואות עצמן החברות  המתועשות כחברות מפותחות ותופסות את החברות הקולקטיביסטיות כמיושנות או אפילו כמפגרות.

ז. שוויון וצדק לעומת אהבה. האדם המערבי בן-זמננו משקיע מאמצים רבים, ברמה החברתית, ליצירת מסגרות שוויוניות בין בני האדם, במסגרת החוק. צדק חלוקתי, לדוגמה, הוא סוגיה מרכזית בחיינו החברתיים ברמת המקרו. לעומת זאת, משקיע האדם המערבי בן-זמננו הרבה פחות בפיתוח יחסי אנוש חיוביים וחמים, כמו חמלה ואהבה, ברמת המיקרו.

ח. יחסיות תרבותית ונרטיביות. האדם המערבי בן-זמננו אינו מוכן להתעמת עם גילוי ועם פיתוח אמיתות אנושיות בסיסיות. הוא טוען שערכי מוסר חברתיים הם תלויי תרבות ותוצר של אדם, מקום וזמן. המציאות לגביו היא תלוית סביבה ורבת פרשנות ושינויי הפרשנות ניתנים לבחירתנו.  

ט. חילוניות. האדם המערבי בן-זמננו מתכחש לאלוהות כפי שהיא מתבטאת בשאיפות הרוחניות של הדורות שעברו ומתכחש למקורות הרוחניים של הדתות הגדולות. שאיפות האדם לישועה, לגאולה או לאידיאל אחרית הימים נחשבות אנכרוניסטיות, עד כדי בלתי מובנות. האדם המערבי בן-זמננו החליף את עומק המשיכה האנושית לאידיאל אלוהי בחילוניות פושרת של הומניזם תלוי סביבה ותרבות עכשווית.

ערכים אנושיים בסיסיים:

מהם הערכים שהאדם מצפה להם כאדם, האידיאלים שאנו שואפים אליהם בשעות רצון? להלן רשימה של ערכים בסיסיים אלה  והמציאות האוטופית שתאפשר יישום ערכים אלה.

א. אהבה. ערך מרכזי זה מבטא את הצורך האנושי הבסיסי ביותר של כולנו: לאהוב ולהיות נאהב. אהבה היא המרכיב המרכזי בכמיהת האדם לאושר. אמונה בערך זה מניעה אותנו באופן אישי לקידום קשרים עמוקים ואינטימיים כמו ידידות וזוגיות. קשרים אישיים וחברתיים בין בני האדם יעמיקו ויתממשו ככל שנבין את ראשוניותו של צורך האהבה אצלנו ואצל הזולת. עזרה, חמלה, שיתוף ואהבה בחברה יגררו אף צדק חברתי. בחברה אוהבת אין צורך בכפיה, בצבא, במשטרה או בבתי משפט. שינויים כאלה ברמת הפרט ישנו את המבנה החברתי ואת היחסים בין חברות ומדינות. ערך זה ישפר את איכות חיינו האישיים והחברתיים. ערך זה נוגד את הדגש ששמה החברה המערבית בת-זמננו על פיתוח חוקים, תקנות פורמליות ונורמות ברמת המקרו, כשהיא מזניחה את הפיתוח של יחסי אנוש חמים ברמת המיקרו. 

ב. האני כחלק מהאחר. קיימת בכולנו תחושה עמוקה שאנו חלק מאורגניזם אחד ושמו – אנושות. לפיה, מבנה הקשרים הרגשיים, החברתיים והחומריים בין בני האדם הוא "שדה אינטראקטיבי" של פרטים ומערכות. כולנו קשורים באופן פיזי באמצעות מערכות טכנולוגיות: ערים, מכונות, כבישים, חפצים, שפה, תקשורת המונים וכדומה. כולנו קשורים אף באופן נפשי אלה באלה בקשרים עמוקים של העצמי באחר. הגדרת האני היא יחסית לזולת. כולנו שוחים כדגים בים של רשתות תווך קיומיות המקשרות אותנו פיזית ונפשית. ערך זה חבוי עמוק בנו ואולי אף איננו מודעים לו. אולי מפני שתלות פיזית ונפשית נוגדת את האינדיבידואליזם המערבי ואת האוטונומיה האישית.

ג. קשרים של משמעות. ערך זה מבטא הכרה עמוקה שהקשרים בין בני האדם הם קשרים של משמעות ולא קשרים פיזיים. במפגשים בין בני אדם אנו מעבירים בינינו משמעויות. עיקר הפעילות האישית היא חיפוש קשרים משמעותיים עם הזולת. הזולת נתפס על-ידנו כמהות בעלת משמעות, מהות לא חומרית. חשיבות המעטפת החומרית והכמותנית שלנו – הסביבה וגופנו –  מתבטאת במידת המשמעות שלה לגבינו. פיתוח קשרים משמעותיים מעלה באדם נטייה לרוחניות. עולם הרוח האישי חי ותוסס יותר מעולם החומר הגופני. לקשרים פיזיים אין משמעות, מעצם הגדרתם. קשרים רוחניים עומדים בניגוד למרדף של התרבות המערבית בת-זמננו אחרי עונג פיזי.

ד. התנהגויות אנושיות חיוביות. רוב ההתנהגויות האנושיות הן התנהגויות חיוביות. מיעוטן – שליליות. למרות זאת המערב בן-זמננו מדגיש אירועים שליליים. אמצעי התקשורת מחזקים זאת ביתר הדגשה בכך שהם מדווחים בעיקר על אירועים שליליים ונתפסים כמייצגים בעיקר עמדת אופוזיציה. אדם המכיר בכך שרוב ההתנהגויות שלנו הן חיוביות אינו חושש, חושד או חרד מהתנהגויות הזולת אלא  נוטה לרגשות כמו חיבה, תלות, חסד, רחמים, אמפתיה, ידידות, אכפתיות אינטימית, שמחה, התנדבות ואחריות. מניעיו והתנהגותו מופנים לעבר עניין בזולת, התקשרות עם השני ויוזמה חברתית. זאת בניגוד לניכור הפרט מרעהו במציאות האינדיבידואליסטית בת-ימינו, הנוגדת שיתוף וקולקטיביזם. למרכיב זה של הכרה בחיוביות ההתנהגות האנושית יש פוטנציאל עמוק לשינוי תפיסתנו ולהטיית חיינו האישיים והחברתיים לכוון חיובי.

ה. רב המשותף בינינו מהשונה. לפי ערך זה, המשותף והדמיון בין בני האדם רב מהשונה והמפריד. למרות שייחודיות הפרט והשונות בין פרטים יכולים להוות ערכים חשובים בפני עצמם, קיימת קדימה מוסרית – שרובנו חשים אותה – לדמיון במבנה הנפשי וההתנהגותי של בני האדם. ערך זה מצביע על פוטנציאל רב של פעילות חברתית ערכית ושיתופית בין כל בני האדם באשר הם. זאת בניגוד לערך היחסיות התרבותית של בתרבות המערבית בת-זמננו.

ו. הכמיהה לאידיאל. כמיהה מודעת לאידיאל, לטהור, לאמיתי, לאחד, לטוב וליפה נותנת לאדם חיים עשירים של תקווה וציפיות חיוביות.  תקווה וציפייה לקיום טוב יותר, כמיהה ליפה ולביטויי היופי והטוב בהווה מושכים את האדם מהרוע ומהכיעור שביום יום לעבר מימוש אישי וחברתי חיובי ויוצרים אצלו מבט בהיר על הטוב והאידיאלי שבקיום. ציפיות כאלה מניעות את האדם להתנהגויות של יוזמה ויצירתיות. זאת בניגוד לחילוניות הפושרת ולתפיסת היחסיות התרבותית של האדם המערבי בן-זמננו.  

ז. תרבויות אינן יחסיות. ערך זה מייצג עובדה שהפוסט-מודרניזם מתכחש לה נמרצות: קיום תחום של ערכים זהים בין תרבויות ובין בני האדם. המשותף בין התרבויות רחב ועמוק יותר מאשר השוני והיחסיות הבין-תרבותית. תחום כזה הוא בסיס להבנה אינטלקטואלית ורגשית בין בני האדם בכל מקום שהוא על פני כדור הארץ והוא הבסיס לתקשורת בין בני אנוש. ערך זה נוגד את תפיסת הנרטיב ואת היחסיות התרבותית אותם מדגישה החברה המערבית בת-זמננו.

ח. אוניברסאליות התרבות. החברה האנושית היא למעשה אורגניזם חי ומתפתח שמטרתו לשרוד. תאיו – אנחנו כפרטים – מתחלפים. התרבות ומוצריה הן ה"מוח", ה"נפש", ה"רוח", של האורגניזם החי הנקרא חברה. תרבות היא הדרך בה האנושות חושבת. בעל ערך זה מפתח תפיסה חיובית כלפי התרבות האנושית. הקשר של אדם כזה לרמת המקרו, לחברה, הדוק כקשר שלו לרמת המיקרו, לפרטים האחרים. ערך כזה מפתח בנו מבט תקף על מקומנו בחברה ומבט נינוח באשר לסיום חיינו. שכן, במצב כזה, כאב המוות האישי מועם עקב חשיבות השייכות והאהבה לבני אדם אחרים ולאנושות ככלל. ערך זה, כערכים קודמים, נוגד לאינדיבידואליזם המערבי.

מסקנות וסיכום:

חזון הערכים שהוצג לעיל מראה אחד לאחד שמשמעות ציפיותינו כבני אדם נוגדת את ערכי התרבות המערבית בת-זמננו. נסכם זאת בקצרה.

ערכי האדם בחזון אידיאלי נוגדים חומרנות. חומרנות אינה דרכו לאושר. עונג פיזי ותועלתנות פרגמאטית אינם תנאים הכרחיים לאושר. אושר מאפשר מציאת משמעות לחיינו, במיוחד דרך האהבה. טכנולוגיה וקניין פרטי אינם פותרים את הבעיות הקיומיות של האדם. חפצים, קרקעות וממון אינם תנאים הכרחיים לאושרנו. תהיות רוחניות כחיפוש אידיאלים ומשמעות החיים חשובים לא פחות - ואולי יותר - מחיים של עובדות והנאות פיזיות. לרגש ולהבנה אינטואיטיבית יש מעמד זהה כפי שיש להגיון. ציפיותינו נוגדות לאינדיבידואליזם. בני אדם מצפים לפתיחות ואחריות אימננטית לזולת מעל ומעבר לגישה האינדיבידואליסטית. בחזוננו הכמוס, תחרותיות ותוקפנות מזיקים לאנושות. להפך, שיתופיות, חמלה ואהבה מדריכים את חלומותינו. לאהבה בין בני אנוש יש קדימה על חוקים וצדק חברתי. חוקים הם פועל יוצא של אהבה ולא להפך. חמלה, שיתופיות מתוך רגש ואהבה יפתרו את בעיות החברה הבוערות של אלימות, שחיתות וקשרים חברתיים. ליחסיות תרבותית קיים ערך מינורי בלבד בחברה. להפך, לפי ציפיותינו הכמוסות קיימת ליבה ערכית משותפת בין בני האדם.  זו משמעות התקשורת בינינו, במיוחד לאור הגלובליזציה. נרטיב אינו פירוש אחד של מציאות מתוך פירושים  שווי מעמד אחרים הניתנים באופן חופשי לפי רצון ותרבות המפרש. קיימת בנו כמיהה לאמת אוניברסלית אחת המקרבת רחוקים מעבר לתרבויות השונות. תפיסתנו הכמוסה אינה מתמצית בחילוניות. אמונה בטוב, ביפה, בצודק, באהבה – ובאופן אולטימטיבי במציאת המוחלט – היא מרכיב חשוב בזהותנו. 

ניגודי ערכים אלה מראים על פער טרגי ועמוק בין שאיפותינו הכמוסות לבין הערכים שאנו חיים לפיהם במערב כיום.

ואולי דווקא מכאן, מהפער הטרגי והניגודים הבוטים האלה בין אידיאל למציאות,  ניתן להתחיל את המהפכה האידיאולוגית לשינוי חיובי בעתיד. זו מהפכה שקטה שניצניה מתחילים לפרוח כיום בהתלבטויות ובחיפוש העצמי של הדור הצעיר והחושב, דור העתיד. מהפכה זו, כדאי לה שתתחיל עתה. שכן, אם הארצות המתפתחות ימשיכו בדורות הבאים את קו הערכים של הארצות המפותחות וירכשו אף הן את הערכים של התרבות המערבית בת-זמננו שפרטנו לעיל, ארוכה ורחוקה הדרך לאושר גם עבור נכדינו ונינינו.

מקורות:

  1. מיי, ר. (1983). גילוי ההוויה. (תרגום: ש. ספן). תל-אביב: רשפים.
  1. Ainsworth, M. D. S. (1989) Attachment beyond Infancy. American Psychologist, 44, 709-716.
  2. Argyle, M. (2003) The Psychology of Happiness. Routledge.
  3. Hamilton, W. D.  (1964) The Genetic Evolution of Social Behavior. Journal of Theoretical Biology, 7, 1-52.
  4. Rimor, M. (2003) If love than Justice. Sociological Inquiry, Vol. 73, No. 12, 167-176.

 

     
 
מי אנחנו | הנחיות להגשת חומר | הצטרפות לרשימת התפוצה | תנאי שימוש | צור קשר | חיפוש | ארכיון
האתר מופעל ע"י שחרזדה הוצאה לאור.‏ 2005-2006 © כל הזכויות שמורות.‏