ניצה
ל-ה'
בְּעִיר אַחֶרֶת, אֲנִי לוֹמֶדֶת לִהְיוֹת צִפּוֹר.
קֹר בַּחוּץ, פְּנִים הַחַלּוֹנוֹת מַהְבִּיל מֵחֹם וּמֵעָשָׁן
עֵת שְׁתֵּינוּ בּוֹחֲנוֹת אֶת הַנִּצָּה בַּאֲדָנִית,
אֶת גְּבוּלָהּ שֶׁל הַכָּנָף,
וּמַחֲלִיפוֹת קוֹלוֹת. אֶת הַדְּבָרִים אֲנַחְנוּ
מוֹסִיפוֹת לִשְׁתֹּק. מִי שֶׁלֹּא אוֹמֶרֶת מוּטָב לָהּ שֶׁתָּשִׁיר
מִי שֶׁלֹּא אוֹכֶלֶת מוּטָב לָהּ שֶׁתִּבְלַע
אֶת הַמִּלִּים הַמְּאַיְמוֹת לִפְרֹץ מִתּוֹךְ גְּרוֹנָהּ
לַחְרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן, אֶת הַיּוֹשְׁבִים, אֶת הַקִּירוֹת.
גָּרוֹן נִמְתָּח כְּדֵי לְזַּמֵּר,
כָּנָף נִפְרֶשֶׂת לְמִלּוּאָהּ. רְאִי מָה שָׁם, צִפּוֹר,
הַשִּׁיר מֵשִׁיב אֶת מָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהִתְפָּרֵץ לִמְקוֹמוֹ, לִמְקוֹמָהּ.
דְּבָרִים שֶׁאָנוּ מַשִּׁילוֹת עַל כּוֹס קָפֶה וּמֵעָלֵינוּ הֵם עִסָּה רַכָּה.
לֹא נִתְבּוֹסֵס, נָשִׁיר. הוֹ, יְקָרָה, אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁנֵּצֵא
תָּשִׁירִי לִי
הַשִּׁילִי לִי
הַשְׁאִירִי לִי נוֹצָה.
איפיס
הַגּוּף שֶׁל אִיפִיס מַיִם, הִיא צְמֵאָה.
קוֹשֶׁרֶת בִּרְצוּעוֹת כֻּתְנָה
שַׁדַּיִם, יְרֵכָיִם וּשְׁרִירִים רַכִּים
יוֹצֵאת הַחוּצָה לַכִּכָּר
הַבֵּן שֶׁל אַבָּא וְהַבַּת שֶׁל אִמָּא,
כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְאַפֵּק הִיא מַשְׁתִּינָה בַּעֲמִידָה.
שֶׁלֹּא יִבְרַח, הִיא מְיַּבֶּשֶׁת
הַגּוּף שֶׁלָּהּ כֻּלּוֹ לֵחָה
מֵרֹב שֶׁהִיא רוֹצָה לִשְׁתוֹת
מִתּוֹךְ הַבַּת שֶׁל הַשְּׁכֵנָה.
לְהִתְקָרֵב לַבְּאֵר וְלַעֲצֹם עֵינַיִם
לֹא לִרְאוֹת אֵיךְ
אִיפִיס בְּתוֹךְ אִיפִיס בְּתוֹךְ מַיִם.
כְּאִלּוּ לֹא רָצִיתִי גַּם אֲנִי בְּאֵר,
כְּאִלּוּ לֹא שָׁתִיתִי
רַק בְּחֹשֶׁךְ.
כַּמָּה אַתְּ יָפָה,
בְּתוֹךְ הַקִּשּׁוּרִים שֶׁלָּךְ נִרְתַּעַת.
לֹא לָגַעַת שָׁמָּה
עִם יַד הַבֵּן שֶׁלִּי בְּאִיפִיס הָאִשָּׁה.
לֹא שְׁתַּיִם וְלֹא שְׁנַיִם, וְנִצְמָא
אִיפִיס בְּתוֹךְ אִיפִיס בְּתוֹךְ מַיִם.
* איפיס - דמות מ"המטמופוזות" (ספר תשיעי) של המשורר הרומי אובידיוס (פבליוס אובידיוס נאסו). איפיס, נולדה לאב שאיים שאם תיוולד לו בת, יהרגנה ועל כן גידלה אותה אימה כבן, עד שהגיעה לגיל 13. בגיל זה התאהבה באיאנתה, בת למשפחת השכנים הנכבדה ושודכה לה. אולם היא ידעה שכאישה לא תוכל לממש את אהבתה: "אַךְ מִשְׁאַלְתִּי, לָהּ יִשְׁאַף גַּם אָבִי, גַּם חָמִי, גַּם אִיאַנְתָּה,/לֹא יַעֲנִיק לִי הַטֶּבַע - עִזּוֹז וְכַבִּיר פִּי כַּמָּה הוּא/מִן הָאֵלִים הָרָמִים ! הַמּוֹעֵד לוֹ צִפִּינוּ מַגִּיעַ -/יוֹם נִשּׂוּאֵינוּ קָרֵב וְאִיאַנְתָּה שֶׁלִּי תִנָּתֵן לִי,/אַךְ בְּאִישָׁהּ לֹא תִגַּע ! לַמַּיִם נִצְמָא בְּתוֹךְ מָיִם !/יוּנוֹ, אֵלַת הַכְּלוּלוֹת ! הִימֶנַיְאוּס הָאֵל ! הֲתָבוֹאוּ/לַנִּשּׂוּאִים לַחְזוֹת בִּכְלוּלוֹת שְׁתֵּי כַלּוֹת לְלֹא גָבֶר?" (אובידיוס, מטמורפוזות, תרגום: שלמה דיקמן, מוסד ביאליק, 1965, עמ' 381). יום החתונה הלך והתקרב כאשר איפיס דוחה אותו בתירוצים שונים. לבסוף, אי אפשר היה לדחות אותו עוד. ואז התחננה אמה של איפיס בפני האלה איזיס כי תסייע לה ולבתה. לבסוף, לאחר ליל תפילות, כשיצאו מהמקדש, הפכה איפיס לגבר צעיר ונאה. [עוד
בבלוג של האביר שלא היה] ["Iphis" in Wikipedia]
|