הקדמה קצרה על קולקטיב 'ינשוף האבן'

ינשוף האבן הוא קולקטיב שהוקם באביב 2005, על-ידינו ערן צלגוב ובעז יניב, בתקופה ששנינו עוד גרנו אז בבאר-שבע, במטרה ליצור קהילה בעלת שאיפות אמנותיות ותרבותיות תוך היזון חוזר מיידי והדדי של קהל ויוצרים. השם נלקח מפואמה של רועי צ'יקי ארד שעניינה הוא קניון הנגב וחיבורו המלאכותי לבירת הנגב, זאת בגלל החיבור שלנו לבאר-שבע והתחושה שיש אנשים מחוץ לבאר-שבע, במרכז העשייה התל-אביבית, שרואים בפרויקט שלנו עוד ינשוף אבן. משהו שלא שייך לבאר-שבע. אבל באנו להוכיח את ההפך.

יצרנו את אתר האינטרנט של הקבוצה ובאמצעותו נוצרה קבוצה קטנה של כותבים בנושאים שונים, שרצינו לקדם בבאר-שבע. אבל, עם כל הרצון הטוב, ואולי כמו כל ינשוף של אבן, האתר לא הצליח לפרוש כנפיים, להתרומם ולרכז סביבו קהילה חיה ובועטת של יוצרים ו/או של קהל קוראים קבוע.

הרגשנו שהאתר שהתפרש על פני נושאים שונים ורבים מדי הוא חסר תוחלת וכי עלינו להתמקד בנושא שמחבר את כולנו: השירה. החלטנו לארגן ערב הקראת השירה של 'ינשוף האבן', שבו יוקראו שירים של משוררים מוכרים ושירים של חברי הקבוצה. התחלנו בגדול: הערב הראשון של 'ינשוף האבן' הוא ערב שמעולם לא אירע.

מתוך הרגשה של קרבה רעיונית לקבוצת 'מעין' בשאיפתה לרענן את השירה, קבענו עם רועי צ'יקי ארד ערב משותף בפיק-אפ באר מסוגנן ותל-אביבי בחולות באר-שבע. ברגע האחרון, אחרי שכבר נתלו שלטים והופצה הידיעה החלטנו לבטל את הכול. התקופה היתה תקופת מבחנים, התחושה היתה שסטודנטים לא יבואו ושהפרסום שנעשה היה דל מדי. כמו כן, חששנו להיבלע בצילה של קבוצת 'מעין' המגובשת וחשנו שבאר תל-אביבי בבאר-שבע, שמארח סטודנטים בלבד, לא יהווה מקום שבו ייווצר החיבור הנכון עם השפה המקומית.

הערב שלא היה זכה לתגובות סוערות ברשת האינטרנט. למשל, בכתבה באתר NRG, שעסקה בהופעתו של הגיליון השני של כתב-העת 'הו!', נכתבו תגובות על 'ינשוף האבן', ללא קשר לתוכן הכתבה. בטוקבקים היו ביקורות טובות יותר או פחות על השירה ש(לא)הוקראה, קללות וקריאות עידוד בעקבות מה ש"קרה" באותו הערב שלא קרה. מי אמר סימולקרה ולא קיבל?

לפני שראינו את התגובות, היתה תחושה כבדה של החמצה ופספוס. מיואשים, הלכנו לשבת ולשתות בירה אצל אבי אבוטבול בקיוסק 'מתוק בלב' בשכונה ג' בבאר-שבע. ערן העלה את הרעיון שנעשה ערב הקראת שירה בקיוסק, שיאפשר לנו להגיע לקהל הרחב ולא רק לקהל האקדמי. אבי עודד אותנו ונרתם לעזור וכך נולדו ערבי השירה בקיוסק 'מתוק בלב'.

לאור ההצלחה של ערבי השירה האלו ולאחר שחשנו את הריגוש שבהקראת שירה לקהל בסיטואציה חיה ותוססת ברחוב, הרגשנו שיש לנו משהו אמיתי. ראינו שאפשר להביא את השירה בחזרה לציבור הרחב. בעקבות מסעות השירה של הטרובדורים, של בוב דילן, של דור הביט ושל מאיר אריאל ובדומה למסע-הופעות של להקות רוק, בעז העלה את הרעיון לצאת למסע הקראות שירה ברחבי הארץ. הטלפון הראשון היה לרוני הירש, משוררת וידידה טובה, והעסק התחיל להתגלגל. שכרנו מסחרית, תלינו עליה שלטים כמו 'מסע השירה 2005', השגנו ציוד הגברה, תיאמנו עם משוררים שונים ברחבי הארץ מקרית שמונה לבאר-שבע כדי שיצטרפו אלינו ויצאנו למסע.

בשלושה ימים רוקנו מיכלי דלק, בקבוקי ויסקי וצלחות חומוס. כל יום עצרנו באזורים מרכזיים בערים השונות: שווקים, קניונים, מדרחובים, חניונים, בתי קפה ופיצוציות והקראנו שירה. הקהל הגיב בצורה נהדרת, הרגשנו שנגענו באנשים ואנשים ודאי וודאי שנגעו בנו. השירה עברה.

התקשורת, במפתיע, לא איחרה לפרגן, דבר המעיד על מעמד השירה למרות ההספדים. כבר ביום הראשון למסע הופיעה כתבת שער על המסע במדור 'גלריה' של 'הארץ' ובנוסף הוזמנו להקראות שירה בפריים-טיים בגל"צ על הבוקר וברשת ב' עם ערב. אנשים כבר ידעו עלינו לפני שנתקלו בנו במפתיע, במדרחוב, באמצע יום העבודה שלהם.

שלושער: שלושה שערי שירה - האבא של 'דקה'

הסיום היה במגרש הביתי. היכן שהכול התחיל. בקיוסק של אבי בשכונה ג' היה סיום מתוק בלב. עם קהל מוכר וחדש, הרבה פירגון ואהבה.

בעקבות המסע יצרנו חוברת זירוקס שנקראה 'שלושער: שלושה שערי שירה' שכללה מספר שירים של רוני, ערן ובעז. החוברת חולקה חינם בפסטיבלי שירה, בבתי קפה, ברחובות ולבסוף אף הועלתה לרשת. מספר ימים מועט לאחר מכן, נסע ערן ללמוד באוניברסיטת ניו-יורק, אך הקשר היצירתי בין שלושתנו פרח וכלל ביקורת הדדית ודיונים ארוכים על רעיונות להמשך פעילות.

אחד הרעיונות היה להוציא לאור כתב-עת שיהווה במה מרכזית שממנה נוכל להמשיך בפעילות שבה התחלנו עם הקמת 'ינשוף האבן'. במקביל, קיבלנו במפתיע פנייה מדוד גוטסמן, הבעלים של הוצאת הספרים 'פרדס'. דוד, שעותק של 'שלושער' הגיע לידיו, אהב את הכיוון ובקש לדעת אם נרצה להוציא כתב-עת בהוצאת פרדס. אחרי ישיבות ארוכות, ויכוחים, פיצוצים והרבה שירה, גובש רעיון לחוברת שהוצג בקיץ 2006 תחת השם 'דקה' על שתי המשמעויות המתבקשות: 'דקה' - חוברת דקה לשירה, כלומר משהו שאינו מאיים בעוביו ועם זאת מייצג את מה שקורה עכשיו, בדקה זו.

הגיליון הראשון של 'דקה' יצא לאור בינואר 2007 ועם הופעתו יצאנו בסדרת ערבי השקה (שלושה) בבאר-שבע, בירושלים וגם בתל-אביב.