אֲנִי נִשֵּׂאת אֶל מֵעֵבֶר לַשָּׁעוֹת,

הַאִם חֲצָאִיתִי זְרוּעַת סִרְפְּדֵי לַיְלָה?

פְּנֵי הַיָּרֵחַ כִּפְנֵי פְּקָעוֹת הַבְּצָלִים

הָאֲדֻמִּים, מַה חֲרִישִׁי קוֹלְךָ

בְּנֹחַם הַלַּיְלָה.

הַמָּוֶת פּוֹסֵעַ עַל בְּהוֹנוֹתֵינוּ

בְּמֶרְחַק אֵינְסוֹף נְגִיעָה, שַׁבְּלוּלָיו

טְמוּנִים כַּחֲלוֹמוֹת בָּעֳמָקִים.

אֶצְבְּעוֹת הַחֲשֵׁכָה מְלַטְּפוֹת אֶת

הַמֵּתִים שֶׁזֶּה אַךְ נֶאֶסְפוּ.

קוֹנְכִיּוֹת הַלַּיְלָה הַלְּבָנוֹת חוֹלְמוֹת

אוֹתִי שָׁטָה בְּאֵינְסוֹף מְבוֹכֵיהֶן.

לְצִלְצוּלֵי מְצִלּוֹת נִפְתָּחוֹת

דַּלְתוֹת הַמֵּתִים וְהַחַיִּים

הַמִּסְתּוֹבְבוֹת. אוֹר הַיָּרֵחַ

רָב שְׁעָתִי, סָפוּר, מְצֻלְצָל.

שְׁעָתִי הָאַחֶרֶת מַבִּיטָה בִּי מֵעֵבֶר

לַשָּׁעָה, אֵיךְ אֲנִי נִכְנֶסֶת לְקוֹלְךָ.