גילוי נאות: אני לא מעריצה של מאיה בוסקילה. אני לא אוהבת את השירים שלה, חוץ מאחד אולי. אני לא חושבת שהיא אישיות הדור וכל הסיפורים על כן חתונה ולא חתונה עם דודי מליץ ושאר ירקות מדור הרכילות נראו לי לחלוטין דביליים. אבל שיהיה.

כבר שמעתי מזמן שיש איזה סכסוך עם המנהל/אמרגן/איך שתקראו לזה שלה רוברטו בן שושן שמונע ממנה לזוז, פשוטו כמשמעו. כבר אז זה נראה לי חבל. בכל זאת, למה שהיא לא תוכל לעבוד, רק בגלל איזה נייר מסריח. אבל לא נכנסתי לזה…

ואז, ביום שישי אחרי השוקלוטורה, (29.9.06), מאיה הגיעה לכתבת יומן של ערוץ 2 (ראו תעתיק די מדויק, כפי שהופיע בעיתוני הארץ-The Marker : "הביאו לה את הסעיף"/גיל ריבה, הארץ, 28.9.06 – וגם גרסתו, הלא משכנעת לטעמי, של האמרגן המהולל רוברטו בן שושן: "גרסת רוברט בן-שושן: 'מאיה לא הבינה שהקמנו אותה יש מאין, וזה הרי עסק כלכלי' "). זה נראה לי כמו הראיון עם הנסיכה דיאנה שאחריו החיש בית המלוכה הבריטי את הליכי הגירושין של הזוג הפרוד הזה והותיר את דיאנה חופשייה להמשיך בחייה.

כמו בראיון עם דיאנה, נחשפנו למסכת יחסים ספק אוהבת-ספק מתעללת, שמאיה כמו דיאנה, נכנסה אליה בגלל רצון להיות גדולה (למרות שדיאנה כאילו אהבה את צ'רלס….). אבל במקרה של מאיה נדמה היה שגירושים אינם אופציה (בכל זאת, דיאנה נשארה עם הרבה מאד אחרי שהתגרשה) – זוהי חתונה קתולית. היא חתומה על חוזה בלעדי ל-14 שנה ותלויה אך ורק בטוב ליבו של אותו אמרגן ושותפו, אם היא רוצה להשתחרר ממנו. הוא מצידו מסכים למכור אותה לסוכן אחר (כך הוא אומר בכתבה). מאיה מגיבה: "שוק בשר". בואו נהיה בוטים: ככה מכרו עבדים, ככה מוכרים היום זונות, וגם ככה מעבירים שחקני כדורגל מקבוצה לקבוצה. אבל עוד לא ראיתי שחקן שחתום ל-14 שנה. זה נשמע כמו שפוט ל-14 שנה. טוב, הקריירה שלהם לא נמשכת כ"כ הרבה זמן…

או קיי. רוברטו בן שושן לקח ילדה עם פוטנציאל, השקיע בה הרבה כסף, היא לא היתה צריכה לדאוג לכלום, לא לעבוד, לא להתדפק על דלתות והוא הפך אותה לכוכבת. זה רק הוגן שירצה לראות את הכסף שהשקיע בחזרה. אבל אפשר להניח שהוא כבר קיבל אותו עם ריבית דריבית ואף צבר רווחים נאים. בכל זאת, הוא הימר: ואם הוא לא היה מצליח להפוך אותה לכוכבת על אף השקעתו?

רוברטו בן שושן אינו הראשון ואינו האחרון שהימר על זמר, השקיע בו הרבה כסף ואף זכה להפוך אותו לכוכב. וגם אינו הראשון ולא האחרון, שהכוכב שהוא יצר רוצה לעזוב אותו. זה כבר קרה בעולם וגם בארץ, הרבה פעמים בריב, אבל לא זכור לי שזה מנע ממישהו לעבוד בכלל.

תאמרו, כנראה שהיה להם חוזה יותר הגיוני. מי אמר למאיה בוסקילה לחתום על חוזה דרקוני כזה? היא העידה על עצמה: היא היתה צעירה, חסרת ניסיון, חסרת ייעוץ משפטי, רוצה נואשות להצליח… היא חשבה שזה הצ'אנס האחרון שלה (בגיל 27…), אחרי שהיתה חתומה ב'הליקון' 4 שנים והם לא עשו איתה כלום והיא חתמה בלי לקרוא יותר מדי. היא לא שיערה לאן זה יכול להוביל. רוברטו בן שושן כנראה כן שיער… למרות שהוא אומר שהוא העתיק את החוזה מחוזים סטנדרטיים בחברות הפקה? העיתונים מכתירים את החוזה הזה כאחד מן הקשוחים שנראו בעולם הבידור הישראלי ? ואולי בעצם כחוזה שעומד על סף אי-התקפות.

ימים מספר אחר-כך, באותם העיתונים, מובא ניתוח של העו"ד שי תקן בנוגע לתקפות החוזה, שבו הוא טוען שאפשר לטעון כי החוזה אינו חוקי מכיוון שהוא עומד בניגוד למצוין בחוק חופש העיסוק וכי יש מצב שבית המשפט יבטל אותו בשל כך ("לשחרר את בוסקילה"/שי תקן, The Marker , 5.10.06)
לכאורה, נמצא פתרון למצב ! ! ? ובכן, בסוף דבריו מסתייג מעט עו"ד תקן: "יש להבחין היטב בין עצם אי-אכיפת המגבלה המונעת מהאמן את זכותו לפעול באופן חופשי, לבין השאלות הכספיות העשויות להתעורר כתוצאה מההתחייבויות שבין הצדדים, שם הדברים עשויים להיות יותר מורכבים וטעוני ליבון קונקרטי." כלומר, אנחנו חוזרים לנשק הידוע של ההתדיינויות המשפטיות ? הסחבת….

אבל, בעצם, רציתי לעסוק במקרה מאיה בוסקילה כמשל.

משל לסיטואציה, שבה עיקרון משפטי אחד ? "חופש החוזים" ? יכול להביא למצבים שמנוגדים בהכרח לחוקים אחרים, למוסר ולהגיון ? רק כי יש אנשים שמוכנים לעשות הכול כדי לקבל דבר מה ויש אחרים שנכונים לנצל את המצב. כבר היינו בסיפור כזה ? היה אחד פאוסט והיה אחד שטן. אלא ששם, שניהם נחשבו לא מוסריים. האדם המוסרי הוא זה שמלכתחילה מקבל את הדין ונשאר במסגרת מערכת הכללים האלוהית. האם מאיה בוסקילה בעצם אשמה שכך שהיא "מכרה את נשמתה"? האם התמימות היא חטא?

כן, היא חטא, אבל לא במובן הפאוסטני – פאוסט לא היה תמים, הוא פעל מתוך היכרות ועל אף ההיכרות עם מערכת החוקים ובעצם הוא היה פושע מודע. מאיה בוסקילה היא בעצם קורבן תמים, כמו למשל הנשים שנפלו קורבן לפיתוייו של דרקולה. אבל עליהן אנו מרחמים. אנחנו לא כ"כ מרחמים על מאיה בוסקילה ? ולא רק כי היא הצליחה ואנו נהנים לחזות בנפילת הנפילים – אלא כי התמימות שלה מוגדרת כיום בעצם כפרייריות. ואולי בעצם, היא כן היתה פאוסטנית מודעת כשזה התאים לה ועכשיו היא קורבן תמים, כזה מתאים לה?

סחר בנשים ? המקרה הכי קיצוני למשל מאיה בוסקילה ? אך גם מתבקש לפי הנאמר בכתבה. גם במקרה זה הנשים מחויבות לעבוד בפרך בשביל מי שגילה אותן והביא אותן עד הלום ולהחזיר את כל מה שהוא השקיע בהן. אבל כאן אין שום חוזה משפטי, שמאפשר לדון בהתרת קשרי העבודה של הנשים עם מנהליהן.

אני זוכרת את ביקוריי ברחוב ארלינגר התל-אביבי (בדרכי למכוני דפוס למיניהם שהיו אז ברחוב הגרא)… האם הנשים הגדולות חשופות החזה/לבושות הבקיני האדום/לבושות המחוך והביריות שעמדו בפתח המכונים בשעה 12 בצהריים הן קורבן? או אולי השומר של סניף הדואר, אותו אזרח תמים, ששתיים מהן עמדו לידו הוא הקורבן?

פעם, לפני תריסר שנים בערך, כשעוד גרתי בחיפה והייתי תופרת תיקונים של אחת מחנויות היוקרה שם, ראיתי מאדאם נכנסת עם 4 בנות שעבדו בשבילה וקונה להן בגדים בסכומי עתק. הן התגנדרו להן מול המראה עם הבגדים החדשים והיא רשמה את הצ'קים… לאחר כחודש ראינו אותן עוברות ברחוב עם מעילי מינק עד הרצפה ? בטח 20,000$ אחד, שהן קנו באחת חנות פרוות מפורסמת (ואולי בכך בעצם הצדיקו את קיומה…). חודש לאחר מכן הן חזרו לרוסיה עם סכום עתק בידן – האם הן מכרו את נשמתן לשטן?

אז אין חוזה משפטי וגם בעצם אין חוזה מוסרי שמגן על הנשים האלו. בין הם הן הגיעו עד הלום בגלל מצוקות קיום בארצות מוצאן, בין אם הן הגיעו עד הלום בידיעה ברורה על מה שהן הולכות לעשות או שהן פותו בעורמה, הן תמיד הפרייריות. וגם אם איזה גורם עוד מוכן לעזור להן (שהרי המדינה רק ממשיכה ומתעללת בהן גם כשהיא כביכול מוציאה אותן מהמכונים ומעבירה אותן למחנות מעצר ומגרשת אותן מהארץ), אותם פעילים עדיין יוצאים, בסופו של דבר וגם אם בשום פנים ואופן אינם מסכימים לכך, מנקודת המוצא שהן ? אותן נשים ? הן הפרייריות המסכנות.

אבל זה באמת העניין הקטן… החוזה המוסרי נעצר הרבה לפני ? הוא נעצר בהתעלמות, בהפניית המבט, במחשבה של 'זה לא נוגע לי', במחשבה של 'לי זה לא יקרה', במחשבה של 'אני החכם, המוצלח ותחמן', של 'אני מוכן לעשות הכל, גם לוותר על כל הגורמים המאזנים הסוציאליים, על חיי הפרטיים, על נשמתי, כדי להשתלב בחברה הקפיטליסטית שמציעה לי הצלחה אם רק אעבוד מספיק קשה', של 'אני לא צריך חוקים ומוסכמות שייגנו על המסכנים, כי כשאגיע לעמדת הכוח הם יפריעו לי לנצל את המסכנים האלו', במחשבה של 'מותר לנצל'!

ולא נותר אלא לשאול איך הגענו עד הלום ולאן מודעות פנינו?????….

****
מאיה, אני מאחלת לך שתתירי במהרה בימינו את המצב הבלתי-נסבל הזה ותמשיכי להצליח ולבדר אותנו במשך שנים רבות ומוצלחות – בשבילך ובעצם, בעיקר בשבילנו.