תוכן המדור
- גיליון 2 -
12/2006


 

צילום משפחתי
יאיר אסולין

משורר ומבקר ספרות.

יליד 1983.

שירים מפרי עטו פורסמו בכתבי העת הבולטים בארץ.

כותב ביקורות ספרות באופן קבוע לכתב-העת 'מאזנים'.
לדף הבית

עוד במדור:

משורר בשל - משוררת מתחילה

על הספרים:
ישראל אלירז, לפני הדלת, מעבר לקיץ, הקיבוץ המאוחד, 2006, 112 עמודים.
שרה פרידלנד בן–ארזה, אָנָּא בַשֵּׁם, עם עובד, 2006, 67 עמודים.

הפעם אכתוב על שני ספרים. אתחיל במבט עמוק בספר של משורר בשל שמאחוריו יצירה ענפה, ישראל אלירז ולאחר מכן, אגע בספר הביכורים של המשוררת החרדית שרה פרידלנד בן-ארזה.

*בהרחבה על בשלות מרתקת*

הספר 'לפני הדלת, מעבר לקיץ' של ישראל אלירז הוא ספר המשך לספריו הקודמים שיצאו בשנתיים האחרונות: 'דוח מודד הקרקעות' (2005, הקיבוץ המאוחד), 'איך להיכנס אל חדר ממנו לא יצאת מעולם' (2005, אבן חושן) ו'ארוחת ערב עם שפינוזה וחברים' (2006, אבן חושן). אלירז הוא מי שעבר תמורות רבות ככותב. במתכוון כתבתי כותב ולא משורר משום שאלירז התחיל את דרכו ה"כתיבתית" (בראשית שנות ה-60) דווקא בכתיבת רומאנים וסיפורים קצרים, בהמשך כתב גם מחזות וליבריות לאופרה. בשנות השמונים החל לראשונה לפרסם שירה. בתחילה פרסם את הספר 'דרך בית לחם' (1980, ספריית פועלים) תחת השם הבדוי ג'ורג' מתיא איברהים, משורר לבנוני החי בפריז, לדבריו, שהוא, אלירז, רק מתרגם. אך לאחר שהתרגיל הזה נחשף, התחיל אלירז לפרסם שירה תחת שמו.

שירתו של אלירז בספר זה היא שירה מחשבתית-הרהורית-פילוסופית. מבחינה סגנונית, שיריו לרוב תמציתיים מאוד ונדמה כי אלירז הבשל שיכלל את כתיבתו והוא משכיל לרוב להביע רעיונות, רגשות ומחשבות באופן הקצר והמדויק ביותר. אם בשיריו המוקדמים נמצא גם תיאורים ארכניים ומתחכמים כאלה: "הַתְּאֵנָה צוֹמַחַת כָּאן בְּדִיּוּק רַב כְּכָל הָאֶפְשָׁר/כְּאִלּוּ כְּבָר צָמְחָה כֻּלָּהּ בְּפַעַם אַחֶרֶת/זֶה טֶבַע יָפְיוֹ שֶׁל הָעֵץ הַצּוֹמֵחַ בְּבִטָּחוֹן פָּשׁוּט שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ/וְהוּא גָּדוֹל לְאֵין-שִׁעוּר יוֹתֵר מִבִּטְחוֹנִי שֶׁלִּי" ('התאנה', מתוך 'דרך בית לחם', 1980), הרי שבספר זה, נמצא תיאורים תמציתיים ועמוקים הרבה יותר. לדוגמה, בשיר שבו אלירז משתף אותנו בהרהורים על הילדות: "הֱיוֹת יֶלֶד, הִיא אַחַת מִדַּרְכֵי הַמָּאגְיָה הָאַחֲרוֹנוֹת, הִיא/מִן הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים בְּתַכְלִית וְהִיא/מִמִּשְׁפַּחַת הַפִּתּוּיִים.//עַכְשָׁו "כָּלכָּךְ שָׁקֵט עַד שֶׁשּׁוֹמְעִים כִּמְעַט אֶת/קוֹל נְפִילָתָהּ שֶׁל כַּפִּית בְּפִינְלַנְד".//דָּבָר אֵינוֹ עוֹד בִּמְקוֹמוֹ. הַיְּשִׁיבָה/עַל בִּרְכֵּי אָבִי דּוֹחֶקֶת עָלַי לִהְיוֹת/לְאִישׁ, לְהִתְכּוֹנֵן לִפְרֵדָה" (שיר מס' 18, עמ' 28).

בספר, עוסק המשורר בנושאים שאנו פוגשים רבות אצל משוררים בני גילו, למשל על החיים אל מול המוות הוא כותב: "מְאֻחָר. נִרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר.//מֵאֲחוֹרַי יְוַתֵּר מִי שֶׁהִתִּיר לִי/לָלֶכֶת בִּלְעָדָיו//כְּלוּם לֹא יִקְרֶה מִלְּבַד/מַה שֶּׁכְּבָר קָרָה:" (שיר מס' 87, עמ' 102). וגם על הפחד ממה שיש לאחר המוות ועל תחושת חוסר הידיעה הטורדנית: "מֶה הָיָה אַחַרְכָּךְ, אַחֲרֵי/כִּכְלוֹת הַכֹּל?//כַּמָּה זְמַן אַחַרְכָּךְ?//מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל?//לְאַט הִתְחִילוּ לְהִתְבַּהֵר פְּרָטִים מֵרֶגַע/אֶחָד שֶׁהָיָה לְגַמְרֵי נִצְחִי." (שיר מס' 62, עמ' 74). גם תיאורי ילדות, כפי שראינו בשיר שצוטט לעיל, אופייניים למשוררים הנמצאים בשלבי סיכום של חייהם.

קשה להתעלם מריבוי הציטוטים המצויים בספר: בפתח כל שער ובחלק מן השירים. הציטוט הוא מאפיין פוסט-מודרניסטי מובהק, אך האם הוא מוסיף לשירתו של אלירז? הציטוטים בספר מזמינים ללא ספק קריאה "משכילה". הם מעידים על כך שהמשורר הוא אדם משכיל, במיוחד הציטוטים בפתח השערים, אך לדעתי הם מונעים פעמים רבות התחברות מלאה לנפשו של המשורר, במיוחד כאשר הציטוט ושם אומרו מופיע באמצע שיר. לדוגמה: "מָתַי אוּכַל לִכְתֹּב מַה שֶׁכָּתַב/פֶּטֶר הַנְדְקֶה://"אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת חַיַּי/אֲנִי יָכוֹל לֶאֱחֹז בָּהֶם/הֵם כָּאן"?//מָתַי אוּכַל לִשְׁאֹל/מַהוּ סַף הָאַגָּס?//בִּרְאוֹתִי אֶת הָאַגָּס הַאִם אֲנִי גַּם שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ?" (שיר מס' 24, עמ' 34) או "כְּשֶׁבּוּקוֹבְסְקִי אוֹמֵר, "קַח אֶת/הַמְּצִיאוּת לְמָקוֹם אַחֵר",/מַה הוּא אוֹמֵר?//אוּלַי שֶׁתַּם הַקַּיִץ וְשֶׁיִּהְיֶה מַשָּׂא/וּמַתָּן עִם הַתְּבוּנָה וְעִם/כְּלֵי הַנְּגִינָה, שֶׁהֵם//כְּלֵי קִבּוּל לַרוּחַ וְצִנּוֹרוֹת לַלֵּב." (שיר מס' 12, עמ' 22). השיר הזה, למשל, נפתח בשורות שנראות ככניסה ישירה לנפשו של אלירז עם הווידוי המרגש: "כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי הָיָה כְּדֵי לִהְיוֹת/בְּתוֹךְ מַה שֶׁיְּחַבֵּק אוֹתִי." (שם). נדמה לנו כי הנה אנו מובלים לסיור בנפשו של המשורר. אולם לפתע מגיע בוקובסקי, מסיט את הקורא מאלירז ומפנה אותו לעסוק בשאלתו על פי מחשבותיו-הרהוריו של אלירז. מה מרה האכזבה לשוב אל מקום השכל, לאחר שכבר שכנת לבטח בתוך הנפש!

בעיה נוספת בספר היא העריכה הלא קפדנית. לצד שירים נפלאים, כמו המצוטטים לעיל, יש שירים שלוּ הייתה הקפדנות מנת חלקו של הספר הם לא היו נכללים בו. לדוגמה: "נַשַׁב לֶאֱכֹל, אוֹמֵר הָאִישׁ/שֶׁנָּתַן לַצִּפּוֹר לַעֲמֹד/עַל כְּתֵפָיו.//הָלַךְ הָאִישׁ.//נוֹתְרוּ הֲמוֹן כְּלֵי-עֲבוֹדָתוֹ אַחֲרָיו./מַחְלִידִים בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת וּבְדִיל/בְּאֶבְלָם עָלָיו//עַכְשָׁו, שֶׁחָצָה אֶת הֶחָצֵר, אֶת הַגְּדֵרוֹת,/הַגַּגּוֹת וְהֶהָרִים, מָה אִם/אֲנִי צָרִיךְ מָה?" (שיר מס' 55, עמ' 67) או: "כֻּלָּם מֵתוּ עוֹד בְּטֶרֶם/בָּא הַמָּוֶת.//מִישֶׁהוּ אָמַר, מָרֵק אֶת הַהַבָּטָה/עַד שֶׁלֹּא יִוָּתֵר מַה לִּרְאוֹת/מִן הַגַּשְׁמִיּוּת.//הַכֹּל יִקְרֶה אַחֲרֵי שֶׁהוּא קָרָה.//הַכֹּל קָרָה לִפְנֵי/שֶׁהַשִּׁיר קָרָה" (שיר מס' 50, עמ' 62).

לסיכום, ספר שיריו של אלירז הוא ספר נפלא, בדיוק כמו קודמיו אך אינו ספר גדול כפי שראוי שייצא תחת ידו של משורר ברמתו של אלירז. ידו של אלירז על קלה על הדק הכתיבה, קצב כתיבתו מפעים (ארבעה ספרים בשנתיים), אך הצמצום התמציתי שנראה שאליו חותר אלירז בשיריו, אינו מתבטא בעריכת הספר. לו היה אלירז הופך את הספרים האחרונים לשערים מצומצמים יותר וכוללם בספר אחד נדמה לי כי היה זה ספר מופת אמיתי שחוצה את גבולות היפה והמרגש ופוגש במשמעותי והמכונן של מי שבשיריו הטובים, מצטייר כמשורר המטאפיזי הטוב ביותר בישראל כיום.

*וכמה מילים על חוסר פשטות*

ספרה של שרה פרידלנד בן-ארזה, 'אָנָּא בַשֵּׁם' הוא ספר הביכורים שלה. מהכתוב בגב הספר, אנו למדים כי המשוררת נולדה בירושלים וחיה בה עד היום הזה. היא בת למשפחה חסידית שוחרת ספר, עורכת, מלמדת מדרש, ניגון וחסידות במדרשות לנשים ובבית מדרש "אלול" וגבאית בקבוצת תפילה לנשים. במסגרת לימודיה לתואר שלישי היא חוקרת את דרשות האדמו"ר החסידי ר' צדוק הכהן מלובלין.

שירתה של פרידלנד בן-ארזה היא שירה אמונית, השואבת מן המקורות. המשוררת נטלה על עצמה משימה לא פשוטה, משום שבאמת קשה מאוד לכתוב שירה מעניינת המתכתבת עם המקורות ולצערי היא לא עמדה בה. פעמים רבות שירתה מליצית מאוד, אינה "זורמת" וכתובה בשפה לא-מובנת. לדוגמה: "יְצוֹא יוֹצֵאת עוֹרֶבֶת מִפִּי,/רָצוֹא, עַד כְּנָפָהּ נֶחְבֶּטֶת/אֶל מֵצַח רָחוֹק וְסוֹרֵב./יְבֹשֶׁת הַמֵּצַח/בְּעוֹרֶבֶת בּוֹתֶרֶת." (שיר ללא שם, עמ' 22). שירתה של המשוררת מושפעת גם מהעולם החסידי בו היא חיה, אך גם אל מול שירים המושפעים מהעולם החסידי, יכול הקורא החילוני לחוש שמדובר בשירים ליודעי דבר בלבד. לדוגמה: "תַּחַת וִילוֹנוֹת מֵעֵבֶר לִשְׁמָשׁוֹת אֲטוּמוֹת בֵּין סוֹרְגֵי בַּרְזֶל/מִפְלָס פָּעוּר./שָׁם קַרְקָפוֹת שְׂעִירוֹת/מַנִּיחוֹת תְּפִלִּין,/רִישִׁין דְּלָא אִתְיַדְּעִין כְּלַל." (שיר ללא שם, עמ' 10).

ספר שיריה של שרה פרידלנד בן-ארזה, אם כן, מיועד בעיקר לאלו המצויים בתוך העולם הדתי ואינו מציע קריאה חוצת-עולמות. אם נבחן את השירה הישראלית ניווכח כי דווקא משוררים ששירתם הייתה פשוטה יותר (פשטות אינה אומרת פשטנות), כמו למשל, יהודה עמיחי, יאיר הורביץ ונתן זך, היו למשוררים גדולים ואילו משוררים קשים, כדוגמת יונתן רטוש ואפילו אורי צבי גרינברג בחלק מסוים משירתו, נשכחו. כדי לגעת בליבות הקוראים, צריכה שרה פרידלנד בן-ארזה להקפיד יותר על בהירות שיריה בספריה הבאים.


 

     
 
מי אנחנו | הנחיות להגשת חומר | הצטרפות לרשימת התפוצה | תנאי שימוש | צור קשר | חיפוש | ארכיון
האתר מופעל ע"י שחרזדה הוצאה לאור.‏ 2005-2006 © כל הזכויות שמורות.‏