EL SáTIRO BLANCO
Federico García Lorca
Sobre narcisos inmortales
dormía el sátiro blanco.
Enormes cuernos de cristal
virginizaban su ancha frente.
El sol, como un dragón vencido,
lamía sus largas manos de doncella.
Flotando sobre el río del amor,
todas las ninfas muertas desfilaban.
El corazón del sátiro en el viento
se oreaba de viejas tempestades.
La siringa en el suelo era una fuente
con siete azules caños cristalinos.
גיליון 2
12/2006
הסטיר
הלבן / פדריקו גרסיה לורקה
(מספרדית: רקפת א. ידידיה)
עַל
נַרְקִיסִים בְּנֵי אַלְמָוֶת
נָם הַסָּטִיר הַלָּבָן.
קַרְנֵי בְּדֹלַח כַּבִּירוֹת
הֵשִׁיבוּ תֹּם לְמִצְחוֹ הָרָחָב.
הַשֶּׁמֶשׁ, כִּדְרָקוֹן מוּבָס,
לִקֵּק יָדָיו הַגְּדוֹלוֹת הַבְּתוּלִיּוֹת.
צָפוֹת עַל נְהַר הָאַהֲבָה,
צָעֲדוּ הַנִּימְפוֹת הַמֵּתוֹת כֻּלָּן.
לִבּוֹ שֶׁל הַסָּטִיר בָּרוּחַ
יָבַשׁ בְּסוּפוֹת שֶׁל יָמִים עָבָרוּ.
חֲלִיל הָרוֹעִים שֶׁעַל הָאֲדָמָה הָיָה
מִזְרָקָה
עִם שִׁבְעָה קְנֵי-בְּדֹלַח כְּחֻלִּים.
El Sátiro Blanco by
Federico García Lorca © Herederos de Federico García
Lorca. from Obras Completas (Galaxia/Gutenberg, 1996 edition)
Hebrew
Translation by Raqefet A. Yedidia © Raqefet A. Yedidia and Herederos de Federico
García Lorca. All rights reserved. For information regarding
rights and permissions, please contact lorca@artslaw.co.uk or William
Peter Kosmas, Esq., 8 Franklin Square, London W14 9UU.
|
|
|
|
|
|
|
|
בשנות ה-90 של המאה הקודמת, פשטה תופעה חדשה בבתי הקפה ובפאבים בארצות הברית. ערבי תחרויות הקראה של שירה מקורית שכונו, Poetry Slams ושתרמו בעצם לפיתוח ז'אנר חדש של שירה פרפורמטיבית, ה-Slam Poetry.
אבי הרעיון הוא פועל בניין ומשורר משיקגו, מרק קלי סמית' (Marc Kelly Smith), שרצה להכניס קצת פלפל בערבי הקראה מקומיים. התופעה לא נשארה מקומית: תוכניות טלוויזיה, קבוצות מקומיות, תחרויות ארציות, ספרים וסרטים (עלילתיים ותיעודיים) הפכו את התופעה המקומית לתופעה שסחפה את כל ארצות הברית. כיום, מתקיימות תחרויות סלאם פואטרי בכל רחבי ארצות הברית ואף בכמה ממדינות אירופה.
|
Patricia Smith - Sixth Grade Class
פטרישיה סמית' - מהבולטות במשוררות הסלאם פואטרי - 'כיתה ו' |
|
|
|
משורר זקן - משוררת מתחילה
יאיר אסולין על ישראל אלירז ועל שרה פרידלנד בן ארזה
"מֶה הָיָה אַחַרְכָּךְ, אַחֲרֵי/כִּכְלוֹת הַכֹּל?//כַּמָּה זְמַן אַחַרְכָּךְ?//מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל?//לְאַט הִתְחִילוּ לְהִתְבַּהֵר פְּרָטִים מֵרֶגַע/אֶחָד שֶׁהָיָה לְגַמְרֵי נִצְחִי."
(ישראל אלירז, 'לפני הדלת, מעבר לקיץ', שיר מס' 62, עמ' 74)
"יְצוֹא יוֹצֵאת עוֹרֶבֶת מִפִּי,/רָצוֹא, עַד כְּנָפָהּ נֶחְבֶּטֶת/אֶל מֵצַח רָחוֹק וְסוֹרֵב./יְבֹשֶׁת הַמֵּצַח/בְּעוֹרֶבֶת בּוֹתֶרֶת"
(שרה פרידלנד בן ארזה, 'אנא בשם', שיר ללא שם, עמ' 22)
|
 |
ספר שיריו של אלירז הוא ספר נפלא, בדיוק כמו קודמיו אך אינו ספר גדול כפי שראוי שייצא תחת ידו של משורר ברמתו של אלירז. לו היה אלירז הופך את הספרים האחרונים לשערים מצומצמים יותר וכוללם בספר אחד נדמה לי כי היה זה ספר מופת אמיתי שחוצה את גבולות היפה והמרגש ופוגש במשמעותי והמכונן של מי שבשיריו הטובים, מצטייר כמשורר המטאפיזי הטוב ביותר בישראל כיום.
שירתה של פרידלנד בן-ארזה היא שירה אמונית, השואבת מן המקורות. המשוררת נטלה על עצמה משימה לא פשוטה, משום שבאמת קשה מאוד לכתוב שירה מעניינת המתכתבת עם המקורות ולצערי היא לא עמדה בה. ספר שיריה מיועד בעיקר לאלו המצויים בתוך העולם הדתי ואינו מציע קריאה חוצת-עולמות. |
|
|
|
מה חושב איש ביום שמרגיש שעתו קרבה?
יואב איתמר על אמיר גלבע
"מַה חוֹשֵׁב אִישׁ בְּיוֹם שֶׁמַּרְגִּישׁ/שֶׁעִתּוֹ קְרֵבָה?/יֵשׁ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ שֶׁהַכֹּל הָיָה אַךְ לַשָּׁוְא/יֵשׁ חָשׁ קֵיבָתוֹ רְעֵבָה/מַמָּשׁ תּוֹקְפוֹ הָרָעָב/לַכֹּל שֶׁלֹּא טָעַם וְלֹא אָכַל/בִּימֵי חַיָּיו..." (שיר ללא שם, 'הכל הולך', עמ' 13)
גלבע מוכר לצעירים שבינינו בעיקר דרך המוזיקה של שלמה ארצי, שהלחין (עם גידי קורן) וביצע את 'שיר בבוקר בבוקר' ('פתאום קם אדם...'). באופן מקרי, קלע ארצי לאחד המוטיבים המרכזיים בשירתו של המשורר, מוטיב ההלך והמסע. ספרו האחרון של גלבע, 'הכל הולך', הוא מעין מסע בעקבות הזמן האבוד, אלא שבמקום לסכם רק את העבר, הוא מסכם את הרגע ואת מה שיהיה ומתרגל עם עצמו את הפרידה. |
 |
|
|
|
אם כבר אנדרגראונד - אז בפול ווליום
ים המאירי על תערוכת גרפיטי במוזיאון ברוקלין לאמנות, בניו-יורק
שנות השבעים. לי קווינונס, המכונה "לי", (Lee Quinones a.k.a. LEE) יוצא מאחד מבנייני הפרוג‘קט שבברונקס, חמוש בספריי ובווקמן שמתוכו בוקעים משפטים קצרים וזועמים של שירת היפ-הופ בביטים קצובים. הוא פונה לכיוון הסאבווי, מסתכל ימינה ושמאלה ומרסס את שמו על קירות הקרון כשהוא נע משמאל לימין בתנועות מהירות ומתיז סביבו נתזים צבעוניים בהתפרצות של כעס...
התסריט הזה עבר כמה כביסות עד שהגיע לעידן הפוסט-גרפיטי או אם תרצו לעידן הפוסט-פוסט-גרפיטי: ציורים על קנווס, המפוזרים באופן מסודר ומאורגן, בלווי כתוביות הסבר מתאימות, על הקירות המוזיאון הלבנים.
|
Melvin Samuels Jr., aka NOC, The Green Thangs Sparkle (Noc. Styles) Noc.167.
מלוין סמואלס ג'וניור, המכונה "נוק", נצנוץ הדברים הירוקים (סגנונות Noc.) Noc.167. |
|
|
|
|
|
|
|
|
