הסאטיר בקונצרט

מלאכים וטרומבונים

על האורטוריה "אליהו" (אופוס 70) מאת פליקס מנדלסון ברתולדי במשכן לאומנויות הבמה.

לא רק אופרות מועלות על במתה של האופרה הישראלית. בכל עונה, האופרה מציעה גם כמה סדרות קונצרטים ואתמול נפתחה הסדרה הליטורגית בביצוע של האורטוריה הנודעת אליהו של המלחין היהודי המומר פליקס מנדלסון ברתולדי.

כבר ראיתי בעבר את אליהו בהפקה ישראלית לגמרי, שהושרה באנגלית. בהפקה זו משתתפת אותה תזמורת, התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, אך כל המשתתפים האחרים, למעט זמרת האלט, הגיעו אלינו מגרמניה ובהתאם האורטוריה הושרה כעת בגרסתה הגרמנית, המועדפת עלי באופן אישי. בראש הצוות, מקהלת הנערים מכנסיית לימבורג ומנצחם, קלאוס קנובן, שהסיור בארץ הקודש הוענק להם במתנה על-ידי הבישוף של לימבורג.

היצירה נכתבה במקור למקהלה מעורבת גדולה, כלומר מקהלה הכוללת זמרות נשים ששרות בתפקידי הסופרן והאלט וזמרים גברים ששרים בתפקידי הטנור והבס. במקהלת נערים, משמשים ילדים צעירים שקולם עדיין לא התחלף במקום זמרות הסופרן והאלט (מנהג שהתפתח מטעמים דתיים של איסור על שירת נשים) ולכן השימוש במקהלת נערים לביצוע האורטוריה הזאת מעניק גוון אחר, הרבה יותר מלאכי ושמיימי. אלא ששמיימי ומלאכי זה רק גוון אחד מהגוונים הדרושים ביצירה ולכן "עובתה" מקהלת הנערים בכמה נערים לשעבר עוטי זקנים, כנראה כדי לעבות את גזרת הטנור-בס. ועדיין למרות גודלה של המקהלה, הקולות הצעירים כנראה לא היו מספיק עוצמתיים כדי להתגבר על עוצמת הנגינה של חטיבת כלי הנשיפה ממתכת, שנוספים בשיאים הדרמתיים של היצירה.

האורטוריה אליהו נכתבה על-ידי מנדלסון ב-1846, בעקבות הזמנה של אגודה מוזיקלית אנגלית – אגודת הפסטיבל של ברמינגהם. מנדלסון לא יצר יצירה חדשה אלא חזר ליצירה שכבר התחיל לכתוב וסיים אותה בשביל הפסטיבל האנגלי. למרות שמנדלסון הלחין את היצירה לטקסט גרמני, בשביל הופעת הבכורה שהתקיימת בברמינגהם ב-26 באוגוסט 1846, בניצוחו של המלחין, תורגם הטקסט לאנגלית. היצירה זכתה לתשואות רבות ומאז היא מבוצעת בעולם בשתי גרסאות: באנגלית ובגרמנית. לדעתי האישית, הגרסה הגרמנית אותנטית יותר מכיוון שלפיה הלחין המלחין את היצירה.

האורטוריה הארוכה, כשעתיים וחצי אורכה בנויה בשני חלקים. בראשון מביא אליהו בצורת בשל נהירת העם אחרי אליל השקר, הבעל, ובגידתם באלוהי ישראל. הוא מחיה את בן האלמנה ומזמין את נביאי הבעל למבחן שבו יוכח מי האל האמיתי, שבעקבותיו הוא מוציא את נביאי הבעל להורג. בחלק השני הוא נרדף על-ידי אויביו, בין היתר במצוותה של איזבל, אך האל מגונן עליו ומעלה אותו בסערה השמיימה.

כיצירה קולית שאינה מבוימת, האורטוריה תלויה כולה במבצעיה. אמנם המקהלה לפרקים לא הזהירה, אך הסולנים היו טובים עד מצוינים. לדעתי, המצטיינת של הערב היתה הסופרן הגרמניה מכתהילד באך, בעלת קול צלול אך עם זאת דרמתי במידה ובעל נפח שפשוט העניקה ביצועים על סף המושלם ובמיוחד הביצוע המענג שלה לאריה המפורסמת Höre, Israel, höre des Herrn Stimme!‎ מתחילת החלק השני והביצוע המקסים שלה לרצ'טטיב מסוף האורטוריה Darum ward gesendet der Prophet Elias.

זמרת האלט האירית אליסון בראונר היא זמרת אלט סולידית יחסית וקולה אינה עמוק במיוחד ואף לא דרמתי במיוחד, לעומת הסופרן שלצידה. עם זאת, שילוב הקולות שלי השתיים היה יפה מאוד ובראונר ריגשה מאוד בתפקיד איזבל בדיאלוג שלה עם העם (המקהלה), בחלק השני. האריוזו שלה בחלק הראשון Weh ihnen, dass sie von mir weichen היה עדין ודרמתי כאחד, כשקולה הסולידי הפך בו ליתרון, עם ביצוע שלא נותן בראש אלא שומר על מקצב הלנטו האיטי, ומשלב עדינות ורגעי פיאנו מרגשים. גם הביצוע של האריה המפורסמת Sei stille dem Herrn מהחלק השני היה נוגע ללב.

הטנור הגרמני מרקוס שפר ניחן בקול צלול ועוצמתי והרשים בתפקיד עובדיה/אחאב. במיוחד ראויים לציון הרצ'טטיב Zerreißet eure Herzen העמוק והמרגש והאריה שבאה בעקבותיו So ihr mich von ganzem Herzen suchet,‏ שבה הפליא להעניק גווני קול שונים לכל חזרה על הפרזה. הרצ'טטיב מהחלק השני Du Mann Gottes, lass meine Rede גם הוא זכור לטוב.

עם זאת, הערב היה שייך לזמר בתפקיד אליהו, כריסטוף פרגדיין, טנור לירי ביומיום והיום בתפקיד בריטון. פרגדיין פשוט נושם את היצירה הזאת וכל כולו בתוכה, הוא מניע את רגליו לקצב המוזיקה, שר בלא קול עם המקהלה שמאחוריו (אותה מקהלה בה התחיל את דרכו, ושבה כנראה שר את היצירה) ובלי משים מדביק אותנו בהתלהבותו. תפקיד אליהו הוא גדול ותובעני ופרגדיין מביא אליו, בנוסף להתלהבותו, קול עמוק היאה לבריטון, אך עם חספוס מה וללא הברק שניכר למשל אצל הטנור שלצידו. זה נשמע קצת מוזר בהתחלה, אך בהמשך מתברר כדבר שמשרת היטב את היצירה שלפנינו. גולת הכותרת היא האריה המפורסמת מהחלק השני Es ist genug!‎ בביצוע מרגש מאד. שיאים נוספים הם הדיאלוג והדואט של אליהו עם האלמנה (הסופרן) בחלק הראשון והאריה Ist nicht des Herrn Wort גם היא בחלק הראשון.

התפקיד הגדול השני ביצירה שייך למקהלה, שלהבדיל מזמר הבריטון בתפקיד הקבוע של אליהו ובדומה לזמרים האחרים המבצעים כמה תפקידים, ממלאת תפקידים רבים: העם, נביאי הבעל, מקהלת מלאכים ואחד המספרים. ככזאת עליה לסגל לעצמה קולות שונים ודווקא העובדה שלפנינו מקהלת נערים אמורה לסייע בכך. המענה של המקהלה לאתגר לא היה שלם. מצד אחד זכינו לרגעים שמימיים של מלאכים, למשל בקטע אקפלה שבו שרו רק הקולות הגבוהים בתפקיד שלושת המלאכים Hebe deine Augen auf zu den Bergen (אשא עיני אל ההרים – מאין יבוא עזרי/ תהילים קכ"א). מצד שני המקהלה הזאת, למרות גודלה, לא היתה מסוגלת לספק את הצליל העוצמתי המתבקש ברגעים הדרמתיים של היצירה, אולי מכיוון שקולות של נערים, אפילו אם הם רבים, לעולם אינם עוצמתיים כמו של זמרים מבוגרים. הבעיה ניכרה במיוחד כאשר שירת המקהלה לא היתה עוצמתית מספיק כדי להתגבר עוצמתם של כלי הנשיפה ממתכת שמלווים את השיאים הדרמתיים של היצירה. וכך נוצרו רגעי קקפוניה שבהם המקהלה, כמו גם כלי המיתר נאלמים מפני הטרומבונים והחצוצרות.

זוהי לטעמי גם נקודת התורפה של הביצוע הנוכחי. חוסר הבלאנס המובחן בין כלי הנשיפה ממתכת לבין המקהלה ולבין הסקציות האחרות בתזמורת צרם מאוד והפריע. הסולנים היו עוצמתיים מספיק כדי לא להיבלע, אך לא כן המקהלה. עצם ניסיון המקהלה להתגבר על עוצמת הנגינה של התזמורת, גרמה, כמו תמיד במצבים אלו, לביצועים בעיתיים.

ולסיום שני הנערים שגנבו את ההצגה ולצערי לא ניתן להם קרדיט. הראשון הוא הילד הסופרן ששר בתפקיד הנער, ממנו מבקש אליהו לחזות בשמיים ולראות אם עננים מתקרבים ואם הבצורת הגיעה לסופה. בהברקת בימוי, ניצב הילד בעת ביצוע התפקיד על היציע האמצעי בימין האולם ומנהל דיאלוג עם אליהו המסתכל אליו מהבמה. הביצוע של התפקיד על-ידי ילד אמיתי, ולא על-ידי זמרת סופרן כמקובל בהפקות אחרות, תרם מאוד לאווירה ובמיוחד כשהילד המבצע ניחן בקול מלאכי וצלול שהפליא לשיר גם את הצלילים הגבוהים של התפקיד. הילד הזה ונערה (כן, הבחנו בשורות המקהלה במישהי בלונדינית עם קוקו, אבל לא היינו בטוחים אם מדובר בנער או בנערה…) הצטרפו לשתי הזמרות לשירת הרצ'טטיב Seraphim standen über ihm, קטע קצר יחסית לקראת סיום האורטוריה, שבו הטיבו הקולות להתמזג בשירה מלאכית.

לסיכום, היה ערב תובעני מאוד, אליהו אינה אורטוריה קלה לעיכול. היא אמנם משובצת קטעים מרגשים, אך בשל אורכה ובשל היותה מקבץ של פסוקים מהמקורות (כמו כל אוריטוריה), כדי לצלוח אותה נדרשת השקעה העולה על זו הנדרשת לאופרה או לקונצרט אינסטרומנטלי. הביצוע היה מוצלח למדי והסולנים היו מצוינים. המקהלה היתה טובה בעיקר בקטעים המלאכיים ובקטעים שהיא שרה אקפלה או בליווי כלי המיתר בלבד. כאשר נכנסו לפעולה כלי הנשיפה ממתכת, היו לעתים רגעים של קקפוניה צרחנית ומיותרת. אלולא זאת, היינו נהנים מביצוע כמעט מושלם.

 

מאת

רקפת א. ידידיה

עורכת שחרזדה. למדה תולדות האמנות ותולדות התיאטרון באוניברסיטת חיפה. בוגרת "הסמינר החדש לתרבות חזותית, ביקורת ותיאוריה", קמרה אובסקורה. זמרת סופרן. בוגרת ביה"ס הישראלי לשירת מקהלה. לשעבר מבקרת מחול, תיאטרון ומוזיקה בתוכנית "הדירוג" ברדיו כאן תרבות. [צילום: בוריס סבירסקי]

תגובות פייסבוק

תגובות שחרזדה (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.