גָּלֵטֵיאָה

הִיא הַקְּלָלָה שֶׁאֵינֶנִּי מַצְלִיחָה לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה.

תְּקוּעָה זָקוּף וְיָשָׁר כְּמוֹ עַיִן תּוֹתֶבֶת. מְקַוָּה

לְהוֹכִיחַ אֶת יְעִילוּתָהּ בְּכָל רֶגָע.

בַּלֵּילוֹת דְּבָרִים מִתְּרַחֲשִׁים סְבִיבָה:

אוֹר נֵיאוֹן חָזָק מוֹסֵר לָהּ סוֹדוֹת מִמַּחֲנֵה הָאוֹיֵב,

זֶה שֶׁחַי בְּסָמוּךְ לָהּ, שֶׁמַּכִּיר אֶת נְקֻדָת הַמַּבָּט

הַמְּרַצָּה שֶׁלָּהּ עַל הַחַיִּים, שֶׁיּוֹדֵעַ עַד כַּמָּה

הִיא אִשּׁוֹן יָרֵחַ מֵת, רֵיק מִנְּשָׁמָה, מִתְּנַחֵל

מְשֻׁבָּץ בְּחֶלְקַת עוֹר שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה בּוֹ.

בַּבְּקָרִים אֲנִי קוֹרֵאת לָהּ גָּלֵטֵיאָה, בָּבוּאָה

מוּל בָּבוּאָה, אַתְּ אֵינֵךְ יְכוֹלָה בֶּאֱמֶת לְצַפּוֹת

שֶׁהָאַהֲבָה תִּשְׁטֹף אוֹתָךְ דֶּרֶךְ עִגּוּל זְכוּכִית בּוֹהֶק.

רֵיקָה הִיא מְהַנְהֶנֶת בְּעַפְעַף שֶׁל רוּחַ

מוּכָנָה לְכָל דָּבָר רָק לֹא לְהִשָּׁבֵר.

מַחֲסוֹר

וְאִם חָסַר לִי

כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא הָיָה לִי

כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיָה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר

וְלִי לֹא.

בֶּאֱמֶת, עַכְשָׁו

כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל זֶה

יוֹתֵר וְיוֹתֵר זֶה אֵצֶל הָאַחֵר

וְכַמָּה דְּבָרִים שֶׁהוּא

עוֹשֶׂה עִמְזֶה

וּוָאוּ כַּמָּה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִזֶּה

וְלִי