אני משוחחת עם בני

זֹאת הַמְטֻמְטֶמֶת הַזּוֹ זוֹ אִמָּא שֶׁלְּךָ

זוֹ הָאֵם לֹא אַחַת אַחֶרֶת.

קָמָה בַּבֹּקֶר וְלֹא מְסַדֶּרֶת מִטָּה,

סָלָט הִיא יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת אֲבָל לֹא אֶת הָרֹטֶב,

קֹטֶב הַהִתְבַּגְּרוּת שֶׁלָּהּ מְכֻפָף וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה

זוֹ הָאִמָּא לֹא אֲדָמָה.

מַמָה שָׁמָה בְּתוֹךְ חֲדַר הַיְלָדִים

עִם בֻּבּוֹת וּפִילִים מְכֹעָרִים

מַגִּישִׁים לָהּ אֲרוּחָה קַלָּה

טוֹב, נַגִּיד שֶׁכָּתַבְתִּי כִּי הָיְתָה לִי הַפָּלָה.

קירות דקים

מוֹצִיאָה בְּפִּינְצֶטָה אֶת הַקִּירוֹת הַדַּקִּים

שֶׁעֲדַיִן מְצוּיִים

לְשַׁמֵּר אוֹתָם בְּכַמָּה מוּזֵיאוֹנִים

וּבְעוֹד כַּמָּה זְמַנִּים

לְהַרְאוֹתָם לִילָדַי הַמְשֻׁכְפָּלִים

אֶשְׁמַע שָׁם זִלְזוּלִים וּצְחוֹקִים

עַד

לִכְשֶׁיִּגְדְּלוּ וִיגַלּוּ כִּי גַם בָּהֶם

נִטְּעוּ קִירוֹת דַּקִּים

מְיֻתָּרִים