| Suburban Woman: A Detail |
אישה מן הפרברים: פְּרָט |
| |
|
| I |
1. |
| |
|
| The chimneys have been swept. |
הָאֲרֻבּוֹת טֻאְטְאוּ. |
| The garden have their winter cut. |
הַגַּנִּים בְּתִסְפֹּרֶת הַחֹרֶף. |
| The shrubs are prinked, the hedges gelded. |
הַשִּׂיחִים מְגֻנְדָּרִים, הַשּׁוּחוֹת מְסֹרָסוֹת. |
| |
|
| The last dark shows up the headlights |
הָאֲפֵלָה הָאַחֲרוֹנָה מְגַלָּה אֶת אוֹרוֹת |
of the cars coming down the Dublin mountains. |
הַמְּכוֹנִיּוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵהָרֵי דַבְּלִין. |
| |
|
| Our children used to think they were stars. |
יַלְדוֹתֵינוּ נָהֲגוּ לַחֲשֹׁב שֶׁאֵלּוּ כּוֹכָבִים. |
| |
|
| II |
2. |
| |
|
| This is not the season |
אֵין זוֹ הָעוֹנָה |
| when the goddess rose |
בָּהּ קָמָה הָאֵלָה |
| out of seed, out of wheat, |
מִתּוֹךְ זְרָעִים, מִתּוֹךְ חִטָּה, |
| out of thawed water |
מִתּוֹךְ קֶרַח שֶׁהִפְשִׁיר |
| and went, distracted and astray, |
וְיָצְאָה, מוּסַחַת וְתוֹעָה, |
| to find her daughter. |
לִמְצֹא אֶת בִּתָּהּ. |
| |
|
| Winter will be soon: |
חֹרֶף יָבוֹא בְּקָרוֹב: |
| dun pools of rain; |
בְּרֵכוֹת קוֹדְרוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם; |
| ruddy, addled distances; |
מֶרְחַקִּים אֲדַמְדַּמִּים מְטֻשְׁטָשִׁים; |
| winter pinks, tinges and |
וְרֻדִים שֶׁל חֹרֶף, גְּוָנִים |
| a first-thing smell of turf |
וְרֵיחַ רִאשׁוֹנִי שֶׁל כָּבוּל |
| when I take the milk in. |
כְּשֶׁאֲנִי מַכְנִיסָה אֶת הֶחָלָב אֶל הַבַּיִת. |
| |
|
| III |
3. |
| |
|
| Setting out for a neighbor's house |
בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּית שְׁכֵנִים |
| in a denim skirt, |
בַּחֲצָאִית גִּ'ינְס, |
| |
|
| a blouse blended in |
חֻלְצָה שֶׁמִּתְעַרְבֶּבֶת |
| by the last light, |
עִם הָאוֹר הָאַחֲרוֹן, |
| |
|
| I am definite |
תְּחִלָּה |
| to start with |
אֲנִי בְּרוּרָה |
| but the light is lessening, |
אֲבָל הָאוֹר נִקְלָשׁ, |
| the hedge losing its detail, |
הַשּׁוּחָה מְאַבֶּדֶת מֵחַדּוּתָהּ |
| the path its edge. |
שׁוּלֵי הַשְּׁבִיל אוֹבְדִים. |
| |
|
| Look at me, says the tree. |
הַבִּיטִי בִּי, אוֹמֵר הָעֵץ. |
| I was a woman once like you, |
פַּעַם הָיִיתִי אִשָּׁה כָּמוֹךְ, |
| full-skirted, human. |
תְּפוּחַת-חֲצָאִית, אֱנוֹשִׁית. |
| |
|
| Suddenly I am not certain |
לְפֶתַע אֵינִי בְּטוּחָה |
| of the way I came |
בַּדֶּרֶךְ בָּהּ בָּאתִי |
| or the way I will return, |
בַּדֶּרֶךְ בָּהּ אֶחֱזֹר, |
| only that something |
רַק שֶׁדְּבַר מָה |
| which may be nothing |
אוּלַי מְאוּמָה |
| more than darkness has began |
לֹא יוֹתֵר מֵחֲשֵׁכָה הֵחֵל |
softening the definitions of my body, leaving |
לְרַכֵּך אֶת מִתְאַר גּוּפִי, מוֹתִיר |
| |
|
| the fears |
אֶת הַפְּחָדִים |
| and all the terrors of the flesh, |
וְאֶת כָּל אֵימַת הַבָּשָׂר, |
| shifting the airs and forms |
מֵנִיד אֶת אֲוִירָהּ וְצוּרוֹתֶיהָ |
| of the autumn quiet, |
שֶׁל דִּמְמַת הַסְּתָו, |
| |
|
| crying "remember us." |
קוֹרֵא "זִכְרִי אוֹתָנוּ". |
