…Haber navegado por los diversos mares del mundo
o por el único y solitario mar de nombres diversos…

Elegia / JL Borges

...לנווט בימים השונים של העולם
או בים האחד והיחיד, על שמותיו השונים...

אלגיה / חורחה לואיס בורחס (מספרדית: ר.א.י)

 
בפתח הגיליון השני של 'בעד הנגד' - מדור חברתי (28.8.07):

בימים אלו, לצערנו, הארץ רוגשת מאיזו תוכנית טלוויזיה שולית בחשיבותה, אך לא שולית בזמן המסך שלה וברייטינג שלה, נו אתם יודעים, זו עם הילדים השרים – שתסתיים מחר סוף כל סוף ואנו מקווים שנוכל לחזור ולראות שוב מה קורה במדינה הזאת או יותר חשוב, להתעסק במה שחשוב באמת במקום להתעצבן על כך שהכול מכור מראש.

אלא שלצערנו, למרות אפקט המיסוך של אותה התוכנית, שמסייעת לכמה קברניטים להסתיר את הבעיות האמיתיות, למרות שאין להם שום קשר להפקת התוכנית דנן, אותה התוכנית היא גם סימפטום לרעה החולה של מדינתנו, לקפיטליזם החזירי שהשתלט על כל פינה כאן, לתרבות הרייטינג, לדילים שנחתמים בחדרים אחוריים, להסתלקות הערכים, לרדידות התרבות, להעלאת כל מי שעושה קצת כסף לא רק למעמד של כוכב אלא למעמד של מרצה לחינוך (וראו הופעת המפיקה של התוכנית דנן בכנס חינוך שבו השתתפו גם לא פחות מאשר נשיא מדינת ישראל, ראש הממשלה שלה ושרת החינוך שלה....), לעיוות של התקשורת ובעצם, לְמה לא.

ולחשוב שהכול התחיל בזמן ימי האינתיפאדה השנייה, שבאמת כל מה שרצינו היה קצת שירה בציבור. אך, היו ימים.... זוכרים מה היה השם המלא של התוכנית בעונתה הראשונה...?

ובכן, מה אומר ומה אגיד, אם אין לחם (שמחירו הולך ומאמיר מיום ליום ולא נאמר דבר על הלחם האחיד והמסובסד – איפה אתה אחי?) אז לפחות שיהיו שעשועים.

מה שכן, עם ישראל כבר מתחיל להרגיש שמשהו כאן לא בסדר. בסקר שנערך לא מזמן נשאלו המשיבים מהם הנושאים שהיו מעוניינים לראות בחדשות. ולמרבה הפלא, או שלא, הציבור מעוניין בכתבות חברתיות, אפילו בכתבות על איכות הסביבה. הנושאים הפוליטיים והמדיניים היו בתחתית הרשימה.

האם זו תבוסה לשמאל?

שאלה מפגרת על פניה, הרי השמאל הוא הוא נושא הדגל של הנושאים החברתיים. ובכן, זו החלוקה המסורתית. אבל בארץ ישראל כמו בארץ ישראל, הכול הפוך על הפוך.

שנים על גבי שנים, טפטף לנו השמאל הישראלי את האג'נדה המפורסמת שלו שעם סיום הכיבוש ייפתרו כל בעיותינו. לא יהיו עניים, הכלכלה תפרח, התיירות תשגשג ואולי אפילו יפתרו בעיות הפערים בין האשכנזים והלא אשכנזים, בין הוותיקים לבין האתיופים והעולים החדשים (משנת 1990) ממדינות חבר העמים ובריה"מ לשעבר ובעיות עתודות המים ובעיות זיהום הנחלים והאוויר ומה לא...

אבל כעת רבותי, כך טען השמאל שנים על גבי שנים, הבה נלחם למען אחינו הפלשתינים, כי הטוב שלהם הוא הטוב שלנו.

כך יצאו מאות אלפים לכיכרות להפגין למען שלום ורק מתי מעט הגיעו להפגנה למען הנכים.....

אבל השמאל ירה לעצמו ברגל שנים רבות לפני כן. מה שהביא אחרי שנים רבות של סיאוב שלטוני שמאלי (זוכרים את תרבות הפרוטקציות, תרבות האיפה ואיפה של פקידי ההסתדרות?) , למהפך של 1977 ולעליית כוחו של הליכוד. הליכוד עלה כמפלגת בני השכונות המקופחים, אבל בדלת האחורית הוא הביא בדיוק את מה שהם לא היו צריכים – את האידיאולוגיה הקפיטליסטית – ימין כבר אמרנו?

ולקישור הבלתי אפשרי הזה של מפלגת המקופחים מחד, שנושאת את דגל הקפיטליזם החזירי מאידך  לצד המפלגה מן הצד השני של הקשת הפוליטית שנושאת את דגלו של עם אחר – לתוך זה אנו צריכים ליצוק את האג'נדה החברתית.... ניסינו, באמת, הצבענו לגמלאים.....

היום, השמאל השפוי כבר מדבר אחרת: סיום הכיבוש לא יביא לסוף כל בעיותינו, אך צריך לסיים אותו בכל זאת. לא נראה שמישהו מקשיב.

ספק אם המצב המפלגתי העגום שלנו יביא אותנו למקום טוב יותר. לא פלא שהעם – נקעה נפשו. ואז כולם רואים תוכניות כשלונות צעירים בטלוויזיה.

לאנשים היום יש אג'נדות שלא קשורות למה שמדברות המפלגות. מצד אחד, הם נכנעו לתרבות הצריכה הקפיטליסטית והשתעבדו לה לגמרי, מצד שני, לאור דחיפות העניינים, הם רוצים לראות פעולה למען איכות הסביבה. אולי מזל שכדור הארץ מתחמם ושאנשים חוטפים כל מיני חולרות (כך אומרים) מהאנטנות הסלולריות, כי כך אנשים מתחילים לפחות להבין (כי הרי הם לא יקומו מכורסת הטלוויזיה החדשה שבה הם צופים בתוכניות זמר רדודות בטלוויזיית הפלזמה החדשה שלהם כדי לעשות משהו) שלא צריך לסתום את האף ולעצום את העיניים כל פעם שעוברים ליד איזה נחל מזוהם בארצנו, כמו שהם עשו במשך ארבעים השנים האחרונות. עכשיו סוף כל סוף, אולי יבינו פה מה חשוב באמת.

ועדיין, למרות ההתקדמות הענקית הזו בתפיסה (כמעט כולם מבינים וכמעט כולם מדברים על זה), אנו כמעט ודורכים במקום בתחום המעשים. החל מהממשלה, שדואגת בעצם רק לראות תקציב מאוזן ואולי שוכחת שהיא לא בנק שצריך להתעסק בכסף אלא ברווחת האזרחים שלה, וללא קשר לתקציב, כמעט ולא עושה דבר כדי ליזום פעולות פיתוח באזורים נזקקים, למשל. דרך הכנסת, שאף היא לא מחוקקת שום חוקים חדשים לטובת העובדים אלא נכנעת לבעלי ההון שמממנים את מסעות הבחירות של חבריה (עיין ערך הפרדת רשויות) וכלה באותם בעלי הון שתורמים הון לצדקה ובעצם מקיימים את המדינה, אלא שאת הונם הם עושים מניצול עובדיהם.

במדור החדש של 'בעד הנגד' אנו מביאים בתרגום חדש, שני שירים חברתיים של אלכסנדר בלוק, המשורר הרוסי הגדול מעידן הטרום קומוניזם. 100 שנה חלפו, בינתיים היה קומוניזם, הוא הפך לדיקטטורי ונכשל, אבל כישלונו משך את השטיח מתחת לכל ההישגים הסוציאליים שהושגו בגללו בארצות המערב, חיזק עוד יותר את הקפיטליזם החזירי בכל מקום ולצערנו אף היווה אחד הגורמים לעליית האסלאם הקיצוני. ושוב חזרנו לאותה נקודה, כאילו דבר לא קרה. אולי המצב אף גרוע יותר. בלוק עדיין רלוונטי.

ניצול העובדים רווח ונראה אף חמור יותר בגלל שב-100 שנה האלו הפכנו לחברה צרכנית ובזבזנית הרבה יותר. אחד מהתופעות המבישות ביותר של תופעת ניצול העובדים היא תופעת עובדי הקבלן, תופעה שהיקפה בישראל דיספרופורציוני להיקפה בעולם ולצורך הריאלי בעובדים זמניים. נדב פרץ מביא כאן סקירה מאלפת של התופעה בישראל. בנוסף, אנו שמחים להציץ לפועלה של קבוצה קטנה שעושה מעשה, תא צ"ח (צדק חברתי) מאוניברסיטת בן-גוריון שנאבקת למען אוכלוסיה פרטיקולרית של עובדי קבלן – אוכלוסיית המנקות באוניברסיטת בן-גוריון. מאבק נקודתי זה חושף את הבעיות המאפיינות של התופעה בכל מקום ובכל רמותיה, החל מן העובדים שלא מודעים לזכויותיהם, דרך הקבלנים שנדחקים לפינה במכרזי הפסד וכלה בראשי האוניברסיטה על תפיסות התעסוקה שלהם, שאישית לא מובנות לנו.

פועלי הניקיון והמאבטחים הם שתי האוכלוסיות הגדולות ביותר של עובדי קבלן בישראל. אבל לפעמים הן אפילו לא נספרות ככאלו. בעקבות שאילתה של ח"כ יחימוביץ, נערך סקר של עובדי הקבלן המועסקים בשירות הציבורי ("חמישית מהעובדים במשרדי הממשלה - עובדי קבלן," רותי סיני, הארץ, 19 באוגוסט 2007). אז בואו נתעלם לרגע מזה שהרבה משרדי ממשלה בכלל לא העבירו נתונים ושמי שהעביר נתונים, חוץ ממשרד הרווחה הראוי לציון, העביר נתונים חלקיים. ובואו נתעלם לרגע מתוצאות הסקר שמצביעות על שיעור גבוה פי שניים מהנהוג בעולם ועל כך שמעולם לא נערכה בדיקה אם אכן זוהי שיטת ההעסקה הזולה ביותר. אבל: בנתוני משרד הרווחה, למשל, לא נכללו כלל אוכלוסיות המנקות והמאבטחים. האם זה כה ברור מאליו שהם צריכים להמשיך ולהיות מנוצלים? מה בעצם מונע את העסקתם הישירה? הרי תמיד יצטרכו לנקות את משרדי הממשלה....

רעה חולה אחרת של טיפול הממשלה בבעיות התעסוקה, או בעצם בבעיות האי-תעסוקה, היא תוכנית ויסקונסין. בגיליון זה אנו ממשיכים בהשוואות סטטיסטיות של הנתונים הדמוגרפיים שדווחו על-ידי מפעילי התוכנית והפעם אנו מתמקדים בפילוח לפי דת. מניתוח זה ניתן ללמוד אולי על כמה מהסיבות לבעיית האבטלה הכרונית של היישובים הערבים והבדווים, שתופסים במשך שנים את המקומות הראשונים ברשימת היישובים מוכי האבטלה בישראל. אמנם תוכנית ויסקונסין ממשיכה כעת במתכונת מתוקנת תחת השם "אורות לתעסוקה", אך אנו לא צופים עתיד ורוד.... חשוב לציין עם זאת כי בתוכנית החדשה לא ישתתפו מובטלים מעל גיל 45. אנו מקווים שהניתוח הסטטיסטי לפי גיל שהבאנו בגיליון הקודם של 'בעד הנגד' תרם את תרומתו לשינוי מבורך זה. חבל רק, שבמקום למצוא אלטרנטיבה ראויה לבעיית אבטלת המבוגרים, בחרו פשוט להתעלם ממנה.

במדור דעות אנו מביאים את מאמרו של אודי אדיב על שילוב המהגרים המזרחיים בחברה הישראלית. מעניין להרחיב מסקנות מאמר זה לתחומי חיים אחרים במדינה, למשל לבעיית האליטות השולטות במשק הישראלי – אותן 18 משפחות שצברו כוח רב, לצערנו לא רק בזכות מפלגת האליטה האשכנזית הקלאסית היא מפלגת העבודה, אלא בעיקר בזכות פועלה הכלכלי של מפלגת הימין של בני השכונות.

עוד במדור דעות, מוטי רימור מעמת בין הערכים לפיהם אנו מתנהגים, בהיכנענו לתכתיבי חברת הצריכה בה אנו חיים והערכים שכולנו היינו מעדיפים לנהוג לפיהם, או יותר נכון שינהגו בנו לפיהם. עם הפער הזה מתכתב איורה של זהבית כרמל במדור 'היד רושמת'. רישומו של רועי רוסנו, "שומר בכניסה" באמת מדבר בעד עצמו.

ועל קצה המזלג, במדור 'סטטיסטיקה על קצה מזלג' נפערים הנתונים בין המרכז לבין הפרובינציה שבמרכז: תל-אביב ובני-ברק. מה שמזכיר לנו, שתמיד צריך לשים הכול בפרופורציות.

שיהיה רק טוב. ואל תשכחו שצריך לעבוד בשביל זה.


 

 
 
מי אנחנו | הנחיות להגשת חומר | הצטרפות לרשימת התפוצה | תנאי שימוש | צור קשר | חיפוש | ארכיון
About | Submission Guidelines | Join Our Mailing List | Terms Of Use | Contact Us

האתר מופעל ע"י שחרזדה הוצאה לאור.‏ 2005-2006 © כל הזכויות שמורות.‏ | עיצוב: שני יולס
This site is operated by Scheherezade Publishing. © 2005-2006 All Rights Reserved.