…Haber navegado por los diversos mares del mundo
o por el único y solitario mar de nombres diversos…

Elegia / JL Borges

...לנווט בימים השונים של העולם
או בים האחד והיחיד, על שמותיו השונים...

אלגיה / חורחה לואיס בורחס (מספרדית: ר.א.י)

 
 
בפתח הגיליון השני של 'Regions New - צומת ספרותי':

התשקורת מרבה להכריז באחרונה על עידן פריחת כתבי העת החדשים לספרות, מנפקת כתבות פרופיל שהופכות עורכים צעירים לסלבס מיד בתחילת דרכם ולפני שהפכו למשוררים מוכרים (או אולי עכשיו הם יהיו מוכרים, לאו דווקא בשל איכות שירתם ואולי זו בעצם מטרתם, כפי שאמר לי אחד מהעורכים בפוטנציה של אחד מכתבי העת האלו) ומאפשרת לעוסקים בדבר להתנגח זה בזה מעל דפי העיתון, כאילו לעורר את המדורים הספרותיים מתרדמתם בת עשרות השנים כמו היו מדורי הרכילות החדשים.

אם תוסיפו לזאת את בכירי האקדמיה, שכנראה בגלל פחד להישאר מחוץ למשחק ולא לגלות בזמן את הגל הבא בספרות העברית או את יונה וולך הבאה של השירה בישראל, כותבים כתבות תמיכה אקדמיות במשוררים צעירים, כתבות שיורשה לי לקרוא להן חסרות אחריות אקדמית, המצב נראה רחוק ממזהיר למי שטורח וקורא בין השורות.

ודי אם נזכיר כדוגמה את אחד ממעוררי הפולמוס שבהם, מאמרה של זיוה שמיר (פרופ') על סיון בסקין, המזוהה עם החבורה הספרותית שסביב כתב-העת 'הו!' שידועה בין היתר בכך שהיא דוגלת בחזרה לחריזה בשירה (זיוה שמיר, "אאוטסיידרית משלנו," מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ט' בניסן תשס"ו, 7 באפריל 2006, עמ' 29). המאמר זכה לתגובות קשות מאוד, מכיוון שבמחי יד, בגלל שקשרה את בסקין ישירות לאלתרמן (לא איזו מסקנה מרחיקת לכת אם יורשה לי לומר), היא גם מחקה את כל מי שהיה בין אלתרמן לסיון בסקין, כאילו שלא יכול להיות מצב של תנודות סגנוניות, לא יכול להיות מצב של תנועות חדשות ששואבות מתנועות שקדמו לתנועה שקדמה להן (והרי ההיסטוריה מלמדת אותנו שזה מה שקורה כל הזמן... ההיסטוריונים אפילו המציאו לזה שם – תנועת המטוטלת) וכאילו שאין מקום לפלורליזם בשירה, כאילו ששירה מחורזת אינה יכולה להיווצר לצד שירה שאינה מחורזת.

ולמרות שהשאלה הזו נשאלת בצביעות שוב ושוב בראיונות עם עורכי כתבי העת החדשים (שלרוב נראים אותו דבר חוץ מהשמות...), הקישור החולני בין כתבי עת לספרות לבין התשקורת (והאקדמיה?!) הלא אחראית ורודפת הסנסציות, יוצר מצב די מפחיד שבו באמת צריך לשאול: השירה או הספרות או האמנות או התרבות לאן?

מצב ביקורת האמנות בארץ בכי רע. הוא כמעט לא קיים. אבל מכיוון שבסחר האמנות מעורבים סכומי כסף גדולים, יש כוחות שלא מאפשרים לאמנות להתבזות, למרות שהאספקט הסנסציוני היה תמיד חלק בלתי נפרד מסצנה זו.

אבל בסצנת השירה וברוב העיסוק הספרותי לא מעורבים כספים בכלל. כלומר, אין צורך בקידום מכירות ומתוקף כך ביח"צנות תשקורתית. הדבר היחיד שיגרום לתקשורת להתעניין בשירה או בספרות, הוא הסנסציות שהיא תייצר או הילת הקדושה שנלווית לתואר 'משורר' (שאלתם את עצמכם למה כולם רוצים להיות משוררים, אם אין כסף בזה? למה אנשים בעלי כישורים יוצאים מן הכלל ואפילו בעלי הכרה בינלאומית בתחומם, מתעקשים לפרסם שירה גרועה לרוב [על חשבונם, כמובן, היום כמעט אין מי שמשלמים לו על פרסום שירה] ולהוסיף לרשימת תואריהם את התואר 'משורר'?).

האם פריחת הכתבות על פריחת השירה מייצגות את המצב האמיתי או יוצרת יש מאין? תשובה חד משמעית לא תהיה בשנים הקרובות (מי אמר פרספקטיבה של זמן), אבל אי אפשר שלא לחוש בדיספרופורציה בין החשיפה לעשייה. ובמאמר מוסגר: אבל אם נפזול לצדדים ונסקור נתח רחב יותר של תרבות, לא יהיה מן הנמנע להסיק שזוהי רוח הזמן: אנו כמעט וטובעים בעיסוק תשקורתי בסלבריטאיות שאין לו דבר וחצי דבר עם עשייה ועם איכות העשייה.

מבין כל החבורות האחראיות לכתבי העת החדשים, בולטת בשונותה חבורת 'ינשוף האבן', שהוציאה לאחרונה את כתב-העת 'דקה'. ראשית, הם אינם נמנים על יושבי 'הנסיך הקטן' שנמצא באיזו סמטה שיוצאת מרחוב קינג' ג'ורג' (שמארח בערבי שישי את העורכים של ארבעה-חמישה מכתבי-העת לשירה, בהרכב משתנה). הם מבאר-שבע. והפריפריאליות הזו גרמה להם לחפש ואף למצוא דרכים חדשות לחיבור בין שירה לקהל הרחב ולא בסדרת כתבות בעיתונות. הם החליטו להקריא שירה בקיוסקים, תחילה בבאר-שבע עיר מגוריהם ואח"כ אף יצאו למסע שירה ברחבי הארץ. התקשורת לא יכלה להתעלם מהפעולה המשונה (והסנסציונית הזאת) וכיבדה אותם בכמה כתבות מכובדות. אבל נדמה, שלהבדיל מעיסוקה של התשקורת בחבורות ה'נסיכים' כאן היתה דיספורפורציה הפוכה בין עשייה לחשיפה. טוב, התשקורת עדיין לא יכולה להעביר את התחושה של קריאת שירה או שמיעת שירה בפיצוציות, בקניונים, בתחנות דלק. שהרי לא מדובר כאן בעובדות (נכונות או מוגזמות) אלא בחוויה.

בחרנו לארח את חברי 'ינשוף האבן', היום עורכי כתב-העת 'דקה' בצומת מיוחדת, המספרת את סיפורם והמאפשרת לטעום משירתם. תקוותינו שישמרו על רוח החדשנות שלהם למרות שבחרו לאחרונה לפעול במדיום הגוטנברגי, המוגבל לטעמנו.

מלבד החלק המוקדש ל'ינשוף האבן', אנו מביאים לכם מקבץ שירים וסיפור קצר אחד (או שירה בפרוזה) של משוררים צעירים יותר ופחות ואנו גאים לפרסם בפרסום ראשון משיריה של ורד דור. לא ראינו צורך להגדיר אג'נדה מסוימת לבחירת החומרים, למעט התעקשות בלתי מתפשרת על איכות החומרים, מכיוון שאנו גורסים כי כל אג'נדה אחרת מקבעת את העשייה הספרותית ואת עשיית העריכה, או כפי שאנו אוהבים להגיד: הצהרות מביאות רק צרות. מטרתנו בראש ובראשונה היא להציג חומרים איכותיים, כדי לתרום ולו במעט למפת שירה איכותית ברשת האינטרנט ובכלל.

הקלות הבלתי נסבלת של הפרסום באינטרנט גורמת לרבים (בלוגרים ועוד) לפרסם כל שרבוט קולמוס, ללא מחשבה שנייה, ללא ביקורת עצמית ולפעמים אף במודע, כביכול כדי לגרום לשרשרת תגובות (דבר שמתורץ בתירוץ האווילי של פעולה בתחום ה-web 2.0, מונח בעייתי ושנוי במחלוקת בזכות עצמו). אלא שהצד השני של אותה מטבע הוא שמי שנחשף אל כתיבתם האינטרנטית של אלו (וסביר להניח שזהו המקום היחידי שבו אותו אדם ייחשף לכתיבתם, בהיות האינטרנט מדיום זמין בצורה מפחידה... די להקליד שם של מישהו בגוגל כדי להגיע לכתביו בכל אתר שהוא...), נחשף בדיוק לכל השרבוטים האלו ולא לשירים המעולים (נניח) שהם בחרו לפרסם באיזה כתב-עת גוטנברגי נידח שאף אחד לא מכיר, כי הוא כביכול יותר מכובד. בשיחות עם די הרבה יוצרים, גיליתי לתדהמתי (ולא מדובר ביוצרים מבוגרים וטכנופוביים), כי הם ממש לא מודעים לעליונותו של כוח ההפצה של האינטרנט, כי הם עדיין שבויים במיתוס של היות האינטרנט מדיום נחות לעומת מדיום הדפוס (ההולך ונעלם). מישהו, שישבתי והסברתי לו את פני הדברים, חשב שמן הראוי כי אסביר זאת בפומבי, כי אנשים פשוט לא מבינים את זה... אז, הנה, כתבתי.

לפני כחודש הלך לעולמו בפתאומיות, חברנו העורך והמו"ל ירון גולן. ואם דיברנו קודם על התשקורת הכורכת סנסציות יש מאין בעורכים החדשים עלינו לטובה, ירון גולן, מבקר, עורך ומו"ל ותיק, אחת מהדמויות הסנסצניות האמיתיות שהכרתי מעודי (והיכרתי רבות), כמעט ולא זכה לאזכורים בתשקורת, אלא לצערנו רק אחרי מותו (האם יש להגיד, ללמדכם כמה התשקורת לא אוהבת סנסציות שהיא אינה יכולה לשלוט בהן...). ומבין אלו, חשוב לציין את ההספד המרגש שפירסם ב-NRG/מעריב מנחם בן, חבר קרוב של ירון.

בחרנו להקדיש לזיכרו את הגיליון השני של המדור הספרותי וכללנו גם דף זיכרון שבו חברים כותבים על ירון. כל המעוניין להוסיף לדף זה, מוזמן לשלוח אלינו חומר דרך דף הזיכרון. אנו מודים לרותי גרי על העזרה בארגון הדף.

אנו שולחים את תנחומינו למשפחה. תהיו חזקים.

 


 

 
 
מי אנחנו | הנחיות להגשת חומר | הצטרפות לרשימת התפוצה | תנאי שימוש | צור קשר | חיפוש | ארכיון
About | Submission Guidelines | Join Our Mailing List | Terms Of Use | Contact Us

האתר מופעל ע"י שחרזדה הוצאה לאור.‏ 2005-2006 © כל הזכויות שמורות.‏ | עיצוב: שני יולס
This site is operated by Scheherezade Publishing. © 2005-2006 All Rights Reserved.