הסאטיר באופרה

תסתכלו עליה ותראו אותנו

על "לה טרוויאטה" באופרה הישראלית

האופרה לה טרוויאטה של המלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי, היא האופרה השנייה הפופולארית ביותר בעולם, אחרי חליל הקסם של מוצרט. כשמדובר ביצירה כל-כך פופולארית, שהועלתה פעמים כה רבות בעבר, עולה תמיד השאלה מה אפשר לחדש? או – האם בכלל צריך לחדש? כי באופרה כמו באופרה, המוזיקה היא בבחינת אקסיומה, וכל מה שנדרש מהבחינה המוזיקלית הוא ביצוע ווקאלי וירטואוזי של המוזיקה שכבר הוכרה כגאונית. השינויים יכולים לבוא, אם כן, בחלק התיאטרוני של האופרה: בבימוי, בתפאורה, בתלבושות, במשחק. האם חדשנות במובן זה תעלה את חוויית הצפייה דרגה אחת או כמה דרגות למעלה, או תדרדר את הכל, גם את המוזיקה הנפלאה?

לה טרוויאטה רצופה בלהיטים אופראיים ידועים שיבטיחו את הנאתם של הצופים וגם ההפקה המעט קיטשית עדיין מציבה הקשר מעניין לסיפור המעשה ומצליחה להעביר מסר מוסרי שיכול להשליך גם על ימינו אנו וגם מסר ארס-פואטי על חווית הצפייה.

מבחינת הביצוע המוסיקלי, לא נצפו נפילות, אך גם לא שיאים גדולים. הזמרים העניקו לנו ביצועים סבירים, אך לא מרטיטים, כפי שיכולים היו להיות. עליהם, עם זאת, חיפו משחק רגיש ומדויק, במיוחד של הסופרן האיטלקיה צ'ינציה פורטה בתפקיד ויולטה, ועבודת בימוי ועיצוב מעניינת. (26/6/11)

המשך לקרוא
הסאטיר הלבן - מדור ביקורת

הסאטיר הלבן / פדריקו גרסיה לורקה

El Sátiro Blanco / Federico García Lorca

Sobre narcisos inmortales
dormía el sátiro blanco.

Enormes cuernos de cristal
virginizaban su ancha frente.

El sol, como un dragón vencido,
lamía sus largas manos de doncella.

Flotando sobre el río del amor,
todas las ninfas muertas desfilaban.

El corazón del sátiro en el viento
se oreaba de viejas tempestades.

La siringa en el suelo era una fuente
con siete azules caños cristalinos.

הסאטיר הלבן / פדריקו גרסיה לורקה

(מספרדית: רקפת א. ידידיה)

עַל נַרְקִיסִים בְּנֵי אַלְמָוֶת
נָם הַסָּטִיר הַלָּבָן.

קַרְנֵי בְּדֹלַח כַּבִּירוֹת
הֵשִׁיבוּ תֹּם לְמִצְחוֹ הָרָחָב.

המשך לקרוא