תוכן המדור
 
לדף הבית


חיפוש »

 
 
יומני קסנדרה בלוג חברתי

העבדים החדשים

פעם פעם, לפני שנים רבות, היו אריסטוקרטים שלא עבדו וחיו כמו מלכים, כשהם ניזונים ממיסי האריסים באחוזות שלהם. היו בורגנים, בעלי עסקים או בעלי מקצועות חופשיים שעבדו במידה וחיו די טוב והיו פועלים ואריסים שעבדו מבוקר עד ערב, בעד תמורה מעטה וללא תנאים סוציאליים וחיו כמעט כמו בהמות.

אולי סכמתי, אך הורגלנו לחשוב שכך הוא סדרו של עולם. מאז כולנו רוצות להיות נסיכות ולהתחתן בלבן (כמו המלכה ויקטוריה) בשמלות קרינולינה (שוב, כמו המלכה ויקטוריה), שלא ברור מה הקשר שלהן לאופנה של היום, מלבד הייצוג של השאיפה להיות, לפחות ליום אחד, בת אצולה מן הזמנים שזה עוד נחשב למשהו?.

אח?כ, לימדו אותנו, חל שיפור במצבם של הפועלים. הם התארגנו באיגודים מקצועיים, זכו לשכר הולם יותר, שעות העבודה שלהם הוגבלו ל-8 שעות ביום, ניתנו להם הטבות סוציאליות והם סוף-סוף הפכו גם הם למעמד של אנשים עם שעות פנאי ועם כוח קנייה. לימדו אותנו גם, שהשיפור הזה מאפשר לאנשים ממעמד הפועלים להתקדם, ללמוד ובעצם להתנייד למעמד גבוה יותר ולשפר עוד יותר את איכות חייהם.

גם אם זה רק בדברים קטנים כמו טלפון סלולרי לכל פועל. עודפי המותג הנחשב בננה רפובליק בבסטה באלנבי לכל פועל. הפועלים הם בהחלט כבר לא מעמד שצריך להסתפק במועט. כעת, הם מפרנסים את בעל ההון, לא בעבודת ניצול, אלא בקניית ניצול. אל תטעו, הקפיטליסט עדיין מנצל את עובדיו, אבל כמה כסף הוא כבר יכול להרוויח מזה? רוב הכסף בא מניצול קוניו, שקונים מוצרים שהם לחלוטין לא צריכים בגלל מתקפות שיווק אגרסיביות שבונות בעבורם עולמות דימויים של איך העולם צריך להיות. או בעצם, איך הם יעשו צעד קטן? כדי לדמות לאריסטוקרט הזה שהם כ?כ רוצים להיות, אריסטוקרט, יש לציין, שקיים בימינו רק באגדות.

וכדאי גם לציין שמאחורי הרבה ממתקפות שיווק העולם החדש והמוצלח יותר האלו, עומדים קפיטליסטים שהורסים את העולם הקיים עכשיו, מזהמים אותו, הורסים כלכלות של איזורים X כשהם מעבירים את המפעלים שלהם לאיזורים שבהם קל יותר לנצל עובדים Y, מפעילים פוליטיקאים שיגנו על האינטרסים שלהם ולא של המדינה ו?.

אבל לא על זה רציתי לדבר.

מתוך מערכת הערכים הסוציו-קפיטליסטית או ?סוציו-קפיטליסטית? שהצגתי לעיל, צמחה מערכת ערכים נוספת, שכביכול משכללת אותה, אך בעצם מחזירה אותנו לימיו הגרועים ביותר של הקפיטליזם החזירי של ימי תחילת המהפכה התעשייתית וה-sweat shops – ?סדנאות יזע? בתרגום מילולי, כלומר מפעלים דחוסים וטחובים שבהם עבדו מבוקר עד ערב, כמעט ללא הפסקות, אפילו כדי ללכת לשירותים?.

אלא שהפעם לא מדובר בפועלים, להם יש ועדים – לא שהם פעילים במיוחד כיום – אבל להם יש מי שדואג לזכויות שעות העבודה שלהם, או אולי? מגביל את דרך ההתקדמות שלהם. ומהו האופן בו אפשר להתקדם במערכת סוציו-קפיטליסטית זו? היו שחשבו ומצאו, בעיקר מסקטור בעלי העסקים העצמאיים, כי הדרך להתקדם היא להשקיע יותר שעות עבודה. אם הם עושים כך וכך כסף ב-8 שעות, הם יעבדו 10 ו-12 שעות ביום ויעשו עוד יותר כסף.

ראה הקפיטליסט כי טוב והפך את זה לנורמה. אבל כעת לא מדובר בקפיטליסט המעסיק פועלים פשוטים וחסרי השכלה, אלא בזה המעסיק מהנדסים ומתכנתים ועורכי-דין, האנשים המוכשרים ביותר והמשכילים ביותר.

כן, יש להם תנאים סוציאליים מעולים (לפחות לכאורה, עד שבודקים מאיזה אחוז ממשכורתם מחושבת ההפרשה לפנסיה שלהם), הם מרווחים הון עתק שיכולים לפרנס כמה אנשים, אבל ? אין להם חיים?

ולמה אני נזכרת בזה? לפני שבוע היתה כתבה בעיתון הארץ על נטייה חדשה בקרב עורכי דין צעירים שכירים – הם מבקשים לעבור ולעבוד בחצי משרה (כלומר 8 שעות במקום 16?.טוב לא 16 אבל בטח 12), לא לשמחתם של מעסיקיהם. (?כבודו, אני חייב ללכת. השעה 16:00, יום העבודה שלי הסתיים? / עודד ארבל, ?הארץ?, 10.9.06)

כתבה מרתקת זו זכתה לתגובות מרתקות לא פחות. אבל בשורה תחתונה, ניתן להבין שיש בקרב עורכי הדין כאלה שפשוט מבינים שהרדיפה הזאת אחר ה?הצלחה? לא מביאה אותם לשום מקום אחר חוץ מלאפיסת כוחות, או למקומו של אותו פועל קבור בסדנת זיעה שלא ראה אור יום. כזה שראה את ילדיו ישנים כשיצא לעבודה וראה אותם ישנים כשחזר ממנה. יש להם כסף, אבל הם לא נהנים ממנו ובעצם הם יכולים לחיות יפה מאוד גם תמורת חצי מהסכום. הם לא יגיעו לעמדת הבכירה של שותף במשרד, לה כמעט בוודאי היו מגיעים אם היו ממשיכים להרוג את עצמם, אבל זה כבר לא מעניין אותם.

נזכרתי, שבעבר קראתי כתבות כאלה גם על אנשי היי-טק שעזבו משרות עם שכר מצוין והסתפקו בשכר דל של מורה, רק כדי לזכות בתחושת סיפוק של עשייה ובעצם בחיים.

אבל אלו מקרים יוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל. והמערכת ממהרת לטאטא את השטח אחריהם ובמסגרת עולם הדימויים ?המכונן? המשווק תדיר, היא מזדרזת להכתיר את אותם כ?לוזרים?, כמי שאין להם מספיק כישורים כדי להתמודד במירוץ להצלחה והם פשוט החליטו לפרוש.

נו באמת, האם ציפיתם שהקפיטליסט יוותר כ?כ בקלות על עבדיו החדשים?


איור: רותי גרי
קסנדרה (שם בדוי)

מישהי שחיה כאן ויש לה כמה דברים להגיד.

פורסם בתאריך »
יום ראשון, 17 ספטמבר 2006 @ 22:39

בארכיון תחת הקטגוריות »
כללי

תגובות »
אין תגובות

קהילה »
Feed, Trackback


אין תגובות
סגור לתגובות

 
מי אנחנו | הנחיות להגשת חומר | הצטרפות לרשימת התפוצה | תנאי שימוש | צור קשר | חיפוש
האתר מופעל ע"י שחרזדה הוצאה לאור.‏ 2005-2006 © כל הזכויות שמורות.‏